הכנס 'באור פניך' לעידוד לימוד פנימיות התורה בציבור הרחב, המתקיים בצפת זו השנה השנייה לקראת ל"ג בעומר, מעורר שאלה יסודית אותה הפנינו אל הרבנים העומדים מאחוריו: מה יכול אדם מהשורה – שאינו בן תורה מובהק ואינו מקובל – למצוא בלימוד הקבלה?

"אין היום דבר כזה יהודי שהוא 'לא מקובל'", מסביר רב העיר הרב שמואל אליהו, וקולו המוכר הופך נחרץ. "בדורנו, כל מי שלומד יהדות נחשף בדרך לדברים שמקורם בזוהר ובקבלה – גם אם הוא אינו יודע זאת. כל רעיון שתפס לך את הלב, האיר את הנפש ושינה את חייך – מקורו ברבי צדוק, בשפת אמת, בתניא, בנפש החיים או ברב קוק. הדרך בה לומדים קבלה בימינו הוא מתוך חתירה לראות כיצד האורות העצומים של רבי שמעון בר יוחאי מתחברים אל חיינו הממשיים – אל החייל בשדה הקרב העומד מול האויב, או אל הבחור הקם לתפילת ותיקין או היושב ללמוד את הסוגייה. זה קשור לכל אחד מאיתנו, לך, לי, לכולם."

"מי שחי בדור הזה – כבר חי אוטומטית את תורת הקבלה", מחזק את דבריו הרב איל יעקבוביץ', ראש ישיבת ההסדר המקומית. "מעיינות החכמה נפתחו, ואנחנו נמצאים ממש בישורת האחרונה לקראת הגאולה. כולנו רואים איזה דברים עצומים מתרחשים בנשמות ישראל. אפילו הדברים הקשים – חילוניות, כפירה, מחלוקות בין אחים, ונוער מתבגר שנעשה לעתים חצוף ובלתי מרוסן – כל אלו קשורים לנשמות שכוחן הוא כוחו של רבי שמעון, כוח תורת הקבלה המתגלה בהם. אלו אינן נשמות של 'צו לצו, קו לקו, זעיר שם זעיר שם' בלבד – הרב קוק דיבר על כך רבות – אלא כאלו שמתגלה בהן הרובד הגבוה ביותר של הנשמה."

להמחיש הדברים, מספר הרב שמואל על פגישה בלתי צפויה: "פגשתי פעם בתל אביב אחד מגדולי השמאל הרדיקלי, שעשה כל שביכולתו כדי להחריב את עולם התורה. הוא שאל בשיא הבוז: 'מהי התורה שלכם? הלכות תפילת ערבית?!…' אמרתי לו: 'עזוב רגע את הלכות תפילת ערבית. מה דעתך ללמוד על השליחות של העם היהודי?' העיניים שלו הבריקו: 'יש שיעור כזה? אני רוצה ללמוד!' ברגע אחד הוא עבר מאנטי־תורה ל'אני רוצה ללמוד תורה'. כשמראים לאנשים שיש דברים בתורה שהם לא הכירו – הכל משתנה."

כבר לא נאיבי

הרב איל מצטט את האר"י הקדוש שביאר את הפסוק "דע את אלוקי אביך ועבדהו", שלא ניתן להגיע לעבודת השם אמיתית בלי ידיעת אלוקים. בלעדיה תהיה העבודה רגש בלבד – קצף על פני מים. "חז"ל אומרים: 'חכמת סופרים תסרח' – החכמה החיצונית של התורה עלולה להיות מאוסה בעיני אנשים, כי מה שאנשים מבקשים הוא תשובה לשאלות היסוד: למה אני חי? מה תפקידי בעולם? מדוע יש חושך וקושי לצד האור? מדוע יש איש ואישה? מדוע יש לי חושים ואיברים? במה אני שונה מבעל חיים? מהו התפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו? ולמה יש רע בעולם? בקיצור – 'דע את אלוקי אביך', ומתוך כך תבוא עבודת ה' האמיתית."

"פגשתי לאחרונה מישהו שחזר בתשובה מאז השביעי באוקטובר", מביא הרב דוגמה מהמציאות הקרובה. "למרות שהדבר הזה היה נגד ההיגיון שלו, והוא לא הבין את עצמו. 'מה אני עושה?' הוא שאל. 'אני רוצה להבין את עצמי, מה עובר עלי'". "זו בדיוק השאלה שפנימיות התורה באה לענות עליה", מחדד הרב שמואל מצדו, "'מה עובר עלי'. זה אומר הכל."

שני הרבנים מדגישים את החשיבות ללמוד את הדברים ממקורותיהם. "כשם שמי שלומד שולחן ערוך בלי ללמוד את הבית יוסף ואת הסוגייה בגמרא, יחסר לו בהבנה המלאה של ההלכה – הן ביחס לעצמה, הן ביחס להלכות אחרות", אומר הרב איל, "כך מי שלומד את הרב קוק וחסידות בלי לימוד הקבלה ממקורותיה חסר יסוד עמוק. אני בעצמי למדתי כך, אבל כשלאט לאט זכיתי להעמיק בכתבי הרב ובאיגרותיו, הבנתי שזה פשוט לא עומד לבד. אינני יכול להבין את התורה בלי להבין את עצמי, ואינני יכול להבין את עצמי בלי לדעת מאיפה הכל מתחיל."

"כשאדם יודע שה' הוא טוב ומאמין בכך", מוסיף הרב שמואל, "זהו אמנם רגש חזק – הוא אפילו שר את זה בבוקר ואומר לעצמו שה' יתברך תמיד אוהב אותו ויהיה לו עוד יותר טוב… אבל מה יקרה כשיעמוד מול שוקת שבורה, מול חוויות הסותרות את אמונתו? פתאום אותו שיר נראה לו ילדותי ונאיבי, מנותק מן המציאות. אבל כשהוא שומע מאיפה הכל מתחיל, ומבין כיצד הטוב גם מייצר – כחלק מעבודת הטוב – את הבירורים ואת מיתת המלכים ואת בירור הניצוצות, ולאן הכל מוביל, הטוב שידע רק לשיר עליו בפה הופך למלא את כל עולמו."

הנוסחה שמאחורי הכל

הרב איל מרחיב על האופן שבו לימוד פנימיות התורה מאפשר לקרוא את המציאות נכון: "אנשים מסתכלים היום על העולם הגלובלי – מה שקורה בדתות אחרות, בכלכלה, בעולם החדש שנפתח במהפכת המידע, או במה שקורה ביחסי ישראל ואומות העולם – ועלולים להתבלבל, כאילו יש כאן פרטים שאינם מתקשרים. אבל מי שמכיר את התורה מן השורש מבין שכל הפרחים הפורחים על האילן מחוברים זה לזה. פריחה כלכלית קשורה לפריחה רוחנית, כפי שהיה בצפת בתקופת האר"י הקדוש. מה עשה רבי יוסף קארו? הוא השתמש בחידוש המדעי הגדול של תקופתו – המצאת הדפוס – וכך ספריו הגיעו לקצוות הארץ. הוא הבין שהמצאת הדפוס וכתיבת השולחן ערוך הן שתי הופעות של רוח חדשה שהגיעה לעולם באותה עת."

"בתקופה האחרונה", מספר הרב שמואל בנימה אקטואלית, "עם כל העליות והירידות במאבק מול איראן, אנשים ראו אותי מחייך ושאלו: 'הרב, איך אתה מחייך? מדברים על הפסקת אש!'. אמרתי להם: אתם מתייחסים לאירועים כאילו רק טראמפ או נתניהו מנהלים אותם. נכון שהם מנהלים כאן למטה, אבל הם ממש לא הכל – יש מנהל־על עם תכנית עבודה הכתובה בזוהר. תסתכלו שם ותבינו את המהלכים הבאים.

"מי שעושה כך, מחזיק בו זמנית גם את השורש וגם את הענפים. יש אנשים שיגידו: לא מעניין אותי מה קורה בעולם, אני לא מתעסק עם זה, אני שקוע בארבע אמות של הלכה והקב"ה כבר יסדר שהכל יהיה טוב. מאידך גיסא, יש אנשים שמתפזרים בכל מה שקורה בעולם, אבל בדרך הם איבדו את הקשר עם ההנהגה האלוקית. לעומת זאת, מה שאנחנו מציעים כאן הוא לקרוא את מה שמתרחש בענפים מתוך השורש. זו ממש תורת הפנימיות".

"זאת אומרת", מסכם הרב איל, "שעל ידי לימוד הנוסחה אפשר להבין את כל המשתנים. כשאתה מבין את הנוסחה – אתה בטוח בה, שמח בה, מתפלל עליה, ויודע לראות את המציאות נכון – לא כמתבונן מהצד על איזשהו אירוע גאופוליטי משתנה, אלא לדעת מה עומד לקרות ולאן הכל הולך".

לפחות כמו חוקי התנועה

לשאלה האם אין חשש בלימוד פנימיות התורה בגיל צעיר ועבור הציבור הרחב, משיב הרב איל ברצינות: "חשש הוא דבר הכרחי. אם מישהו לומד תורה ואין לו חשש – זה בוודאי לא בסדר. הדבר נכון לגבי עלייה לארץ ישראל, לגבי לימוד תורה בכלל, ואפילו לגבי הנחת תפילין – צריך גוף נקי וכוונת הלב, ובוודאי שהדבר נכון לגבי לימוד פנימיות ונשמת התורה. משום כך אנו מתייחסים בהבנה לכל אלו שרואים בכך סכנה."

"יחד עם זאת", הוא ממשיך, "המציאות בה אנו חיים – החברתית, העולמית והרוחנית – מחייבת התחדשות. השאלה אינה עלינו; היא על האר"י הקדוש שפתח את לימוד הקבלה, על רבי חיים ויטאל, על הבעל שם טוב שגילה את אור החסידות, על הרב מרדכי אליהו ועל הרבי מלובביץ'. הרבי ישב מול הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא ואמר להם: 'אתם, כרבנים ראשיים, צריכים לצאת בקול קורא להגביר את לימוד פנימיות התורה בקרב כל העם'.

"הזוהר כותב – והרבי הזכיר זאת באותה שיחה – על הפסוק 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', המדבר על גאולת העבדים בשנת היובל, שבעצם הוא בא לומר לנו שלימוד הפנימיות משחרר את האדם. תורת הגאולה הופכת את חיי המצוות מעול לשמחה. כשאדם לומד פנימיות – הוא שמח. הוא מרגיש את החיבוק של הקדוש ברוך הוא, הוא מרגיש אהבת השם, ואז הוא עובד מתוך רצון ולא בעל כורחו".

"בדורנו", מעיר הרב שמואל בכאב, "אנשים שלימדו אותם יהדות בלי לספר להם על הנשמה – פשוט התרחקו. וכשלימדו אותם את הנשמה הם אמרו: 'אי אפשר בלי זה'. זה כמו לחיות היום בלי חשמל ומים זורמים. פעם אפשר היה לחיות כך, ואנשים היו מאושרים. היום זה לא שייך. דרישת החכמה היא כללית ועולמית. העולם נמצא במוחין דגדלות, ואי אפשר לבוא אליו עם מוחין דקטנות. אנשים אינם מקבלים חוקים סתם כך. אפילו על חוקי תנועה אנשים שואלים 'למה?' – על אחת כמה וכמה בחוקי הלכה. אנשים מחפשים את השורש, לא רק את החוק."

טלוויזיה שחור־לבן וטלוויזיה צבעונית

"כשהייתי אברך צעיר בישיבת מרכז הרב", חולק הרב איל זיכרון אישי, "הדרכתי קבוצת נערים ובאנו לצפת לשבת. ביקשנו להיפגש עם הרב שמואל ליד ביתו בכיכר המגינים. ואני, שידעתי אז מילה וחצי בתורה אבל לא עסקתי בפנימיות התורה, שאלתי את הרב שאלה פשוטה: 'מה זה משנה אם לומדים פנימיות התורה או לא? בסופו של דבר, מה שאני יודע לעשות – אני עושה!' הרב שמואל ענה לי תשובה שאני זוכר עד היום הזה. לא הבנתי אותה לגמרי באותה שעה, אבל היא נתנה לי מכה בבטן. הוא השיב בדימוי ששמע מבעל תשובה שהתקרב ליהדות: 'זה כמו ההבדל בין לראות חדשות בטלוויזיה שחור־לבן – פעם היה דבר כזה – לבין טלוויזיה צבעונית. אתה רואה הכל, אבל אין צבע'…".

"אני לא זוכר שאמרתי כך", מתחייך הרב שמואל, "אבל הדימוי מאוד מתאים, בפרט ביחס למסע של בעלי תשובה. מי שגדל בבית דתי כבר התרגל להכל. אבל מי שמגיע מבחוץ הוא סקרן, מחפש את הצבע, מחפש חיים. הוא חזר בתשובה – בשביל מה? כדי למצוא את האור, והוא נמשך אליו כמו פרפר".

"זה מזכיר לי את השיחה שנתן אצלנו הרב ניר מנוסי", מספר הרב איל. "הוא הבן של דידי מנוסי, מאנשי השמאל של השמאל של השמאל, והוא מספר שלא הייתה להם מזוזות בבית באופן עקרוני. אבא שלו אמר: אצלנו בבית אין מקום לדברים החשוכים הללו… בסופו של דבר, כשהוא היה סטודנט באוניברסיטת תל אביב, הייתה לו אפשרות בחירה בקורסים והוא נכנס לקורס לפילוסופיה יהודית או משהו כזה. המרצה לא חבש כיפה. חס וחלילה… – לדבריו, אם המרצה היה חובש כיפה הוא לא היה נכנס – והמרצה פתח ואמר: כולנו מכירים את המילים 'בראשית ברא אלוקים', אבל יש מילים עליהן התורה לא מדברת, והן נמצאות בשטח הלבן שלפני 'בראשית ברא אלוקים'. התורה הזאת לא מתחילה באות ב' אלא באות א' – קוראים לזה 'אור אינסוף'.

"שמעתי את המילים האלה – סיפר מנוסי – ופתאום התעוררתי. הנשמה שלי קפצה פתאום. מה זה אור אינסוף? איזו מילה יפה זאת. איזה מילים אלה! המרצה ממשיך לדבר והביא מושגים מתורת האר"י – צמצום, ספירות, אורות וכלים – ואני כבר ידעתי: זה המקום שלי".

"פגשתי פעם אישה אחת", מחזיר הרב שמואל בסיפור משלו, "אני לא יודע היכן היא נמצאת היום, אבל כשהיא דיברה איתי היא עדיין לא הייתה בעולם הדתי. כמדומני שהיא הייתה אלופת ישראל בתחום מסוים בספורט ואחר כך עבדה כמרצה באקדמיה בתחומי החומר, בלי שום קשר לעולם של רוח, ובתוך כל זה היא מתחילה להרגיש שהנשמה שלה בוערת. היא כבר לא יכלה יותר, היא קמה והלכה בבגדים של תל אביב לחנות ספרים בבני ברק, דפדפה בספרים ואמרה למוכר: 'תן לי את הירוקים האלה'… היו אלה כתבי האר"י.

"באופן טבעי, המוכר ניסה להניא אותה. 'זה לא בשבילך, זה למתקדמים, יש לי ספרים אחרים שיהיו טובים לך יותר'. והיא בשלה: 'לא, או שאני לוקחת את זה או כלום…'. טוב, למוכר לא הייתה ברירה, הוא ארז לה את כתבי האר"י, והיא חזרה הביתה וקראה את הספרים שוב ושוב ושוב – בלי להבין מילה – אבל היא אמרה לי: 'הרגשתי שהנשמה שלי מתחיה מזה'".

"כשלומדים את פנימיות התורה", אומר הרב איל, "מקבלים זריקת חיזוק מנשמת התורה עצמה. רק מכוחה אנחנו יכולים להבין מי הן ומה הן לאה ורחל, מי הוא ומה הוא יעקב, מה פירוש 'בראשית ברא אלוקים', מה עומד מאחורי 'תוהו ובוהו' ו'רוח אלוקים מרחפת על פני המים' – זה ללמוד את השורש. נכון שבמשך היום אנחנו עוסקים בעיקר בשאלה מה ההלכה אומרת במקרה פלוני, אבל באמצעות ההיאחזות בשורש – הכל נעשה חזק יותר."

"כשיש לבני זוג חילוקי דעות, לא את כולם ניתן לפתור בפסיקת הלכה. הרב לא יוכל להכריע בכל רגע מה צודק ומה נכון לעשות. אבל הרעיון הוא לחזק את השורש המשותף שלהם – להבין מה זה איש ואישה, מה הם יוצרים כשהם ביחד. ואז כשיגיעו לבעיה מסוימת, יהיה להם מבט אחר כדי לשפוט את האירוע. כשלומדים פנימיות התורה, משם הכל נראה אחרת וממילא נעשה אחרת."

הירוק נהיה ירוק

"בגלל הרגישות של נושא פנימיות התורה", מסביר הרב איל, "אנחנו משתדלים בכנס לא רק ללמד אותה, אלא גם ללמד לחיות אותה בצורה פנימית. בכוח הניגון או סדנת התבודדות, שיח ופתיחת לב – כל אלו מאפשרים לאדם לפגוש את הפנימיות מהמקום הפנימי שלו. כידוע, גם את פנימיות התורה אפשר לפגוש בחיצוניות שלה, כמו שכל דבר בעולם אפשר לפגוש בפנימיותו ובחיצוניותו. אנו מכוונים שהאדם לא ייצא מהיומיים הללו ויאמר 'אוקיי, הבנתי, זהו', אלא שיוכל להמשיך ללמוד פנימיות התורה ולחיות אותה מבפנים".

המשוב שהתקבל אחרי הכנס הראשון אשתקד היה מרגש. "מחנכים ור"מים בישיבות תיכוניות ניגשו אלי ואמרו: 'עכשיו אנחנו מבינים מה אנחנו אומרים, מה אנחנו מרגישים, מאיפה זה מגיע'. וכשאדם מבין מה הוא מרגיש ומה הוא חי – הוא הרבה יותר חזק בזה. הוא רואה כל פרט באור הכללי שלו. אנשים אמרו לנו: לא רק שלמדנו מושגים חדשים – נפתחו לנו השמיים. הירוק נהיה ירוק, התכלת נהייתה עזה."

הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות, הוסיף ואמר בכנס אשתקד – משתף הרב איל – שגם ר"מים בישיבות תיכוניות צריכים ללמוד פנימיות. ואכן, מאז מתקיים קורס שבועי קבוע בלימוד פנימיות התורה לכלל המחנכים בישיבה התיכונית בצפת – ר"מים ומורים בכל המקצועות המגיעים מרצונם אל הלימוד. "הם מדווחים שהדבר שינה את האופן שבו הם מסתכלים על תלמידיהם", אומר הרב איל. "לא רק את מה שהם מלמדים בכיתה – אלא את הטון שבו הם אומרים את הדברים, את הארת הפנים, את האמון, באיזה מבט הם מסתכלים על התלמיד."

מה חידוש בבית המדרש?

לשאלה כיצד נולד הכנס, משיב הרב איל: "שנים הייתי שומע את הרב שמואל מספר כל ל"ג בעומר כיצד בילדותו הגיעו לרשב"י שני אוטובוסים, ואילו היום מגיעים שישים ריבוא. כולם שואלים: מה זה הדבר הזה? והתשובה היא, שעם ישראל בהמוניו רוצה את זה. אלמלא הקשיים שבדרך היו מגיעים כפליים. אנשים מטבעם נמשכים לפנימיות. אותו דבר לגבי טבילה במקווה, לימוד כתבי הרב קוק, לימוד והליכה בדרכי החסידות ועוד דברים הקשורים לפנימיות. אתה רואה שזה קורה, והמחשבה שלנו הייתה שאנחנו חייבים להגיב ולהיות חלק מהדבר הזה."

"אחרי השביעי באוקטובר", ממשיך הרב, "שהגיע בתורו לאחר אירועים קשים בחברה הישראלית, שאלנו את עצמנו: מה בית המדרש מחדש? הרי צה"ל מפתח מערכת הגנה בקרני לייזר, מגלה טכניקות חדשות לפעולה במנהרות – ומה אנחנו מחדשים? השאלה הזאת היא שהניעה אותנו לומר: אנחנו לא יכולים להמשיך כפי שהיינו. שום דבר אינו אותו דבר, שום דבר אינו דומה. אחרי השביעי באוקטובר אנחנו בעולם חדש. התייעצנו עם גדולי ישראל, והרב יהושע ויצמן והרב שמואל אמרו לנו: זה מה שנדרש. תעשו את זה ובגדול, לציבור הרחב."

"אחרי הכנס הראשון אמרתי לרב איל", מזכיר הרב שמואל, "הכל היה מעולה, אבל יש לי הערה אחת – איך ייתכן שזה מפורסם רק בצפת, רק לקבוצה נבחרת? מה קורה כאן? למה זה לא כמו ההילולא? זה חייב להגיע לאלפים! אנשים צריכים להבין שהכל צומח מלימוד הפנימיות. 'עבדו את ה' בשמחה' – מן הניגון, מן הפנימיות. הכנס מוביל אל 'מלאה הארץ דעה את ה", כפשוטו."

"אבא היה שמח לכל דבר של פנימיות", מזכיר הרב שמואל את אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, "והוא חתום על הקריאה ללמוד פנימיות. אמנם קראו לו 'המקובל האלוקי', אבל מעולם הוא לא נתן דרשות גלויות בקבלה. עם זאת, כל מי שהיו לו אוזניים להקשיב – שמע בדבריו את האר"י, את הבית יוסף עם נשמתו הפנימית, את הבן איש חי שהלכותיו נובעות ממעיין עץ החיים. בדבריו שזורה תורה שיוצרת חיבורים, יוצרת אהבה, יוצרת גאולה; איפה מחמירים, איפה מקלים, מה חשוב ומה פחות חשוב – כל הדבר הזה נובע ממעיין אחד."

הכנס מתקיים בצפת, עירו של האר"י הקדוש, ולא במקרה. "המקום גורם", אומר הרב איל. "אבל הוא גורם לא רק למי שנמצא בו פיזית – אלא כדי לתת מן המעיין לכל עם ישראל. בכלל, גם מי שאינו גר בצפת, כשהוא מניח תפילין בבוקר, קושר ציצית, נוטל ידיים ומברך ברכת המזון – הוא עושה זאת כפי שנפסק בצפת. למעשה, כולנו נמצאים כאן."

"הנביא הבטיח לנו", חותם הרב שמואל, "'והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר'. מה ההבדל בין לב אבן ללב בשר, וכיצד זה בא לידי ביטוי בתורה? העניין הוא, שהתורה הפנימית מחיה את התורה הנגלית. אני ערב לכל מי שילמד פנימיות התורה בצורה הרלוונטית לחייו – שכשיחזור הביתה וילמד דף יומי, סוגיה בגמרא, הלכות לפסח או לשבת, הוא יראה אותן אחרת. הוא יראה אותן מאירות."