איזה מנוול מוטי הזה, פשוט לא ייאמן.
באמת שאין לי משהו אישי נגדו, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. ושוב אני רוצה להדגיש – זו לא פרשנות של המציאות, אלו רק עובדות יבשות.
מהרגע שהוא קם בבוקר הוא בטוח שהוא מלך העולם, זה מתחיל ב: "אחי, אתה עושה לנו איזה קפה קטן?", ואחר כך לאורך כל היום אתה מקבל כל מיני סינג'ורים קטנים בסגנון: "צדיק, תעביר רגע את הגמרא", ועוד כל מיני כאלה. בקיצור, נצלן מדרגה ראשונה שהעולם עוד לא ראה.
חוצמזה שהוא תמיד צריך להבליט את עצמו בהגזמה, משהו פחד. כולם יושבים ביחד בכיתה ויש רעש סביר של כיתה, ואז מוטי מגיע וכולם צריכים לשמוע שמוטי כאן. הוא נכנס בקולי קולות, עושה רעש של עדר פילים במצב מתקדם של מנוסת בהלה, ודואג שלא יהיה אף אחד באזור שמפספס אותו.
גם ביחסים עם המורים הוא לא מפסיק להתחנף. כל המורים מעריצים שלו כי הוא יודע להגיד לכל אחד בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע. ממש פוליטיקאי. אם ראש הישיבה נכנס לכיתה ואומר שקרה כאן משהו חמור, הוא מיד ידאג להדגיש כמה הדברים חמורים. אם מורה שואל שאלה הוא מיד שולף את התשובה שהמורה רוצה לשמוע. רוצים שהוא יהיה נחמד? הוא נחמד, רוצים שהוא יהיה רציני? הוא רציני. ממש רובוט.
עם החברים? בטח שכולם אוהבים אותו, כי הוא נדחף ולא נותן לאף אחד להיכנס פנימה, הודף בברוטליות את כל השאר הצידה. מי שרק יסתכל על החבר'ה כמה דקות מיד יראה איך הוא משתלט על האירוע, משתיק את כולם ופשוט לא נותן להם אפשרות להתבטא.
וזה עוד בלי לציין את השחצנות והגאווה שלו. עף על עצמו ומספר לכולם איך הוא כזה מושלם, וכל דבר שהוא נוגע בו מיד מצליח. הוא עד כדי כך מושלם שהוא מספר על החולשות שלו בכזה ביטחון שמיד כולם מבינים שהוא כזה מוצלח ואפילו מודע לחולשות שלו.
בקיצור, אם לא השתכנעתם עד עכשיו זה אבוד, אתם פשוט לא מציאותיים ולא מבינים את האירוע, אבל העובדות לא משקרות.
מוטי הוא פשוט האיש הכי גרוע שהכרתי.
*
איזה גבר מוטי!
אם רק הייתם מכירים אותי גם אתם הייתם אומרים ככה. לא בקטע של פרשנות או משהו, רק עובדות.
תדמיינו את הפנימיה: השכמה, כולם מחוקים אחרי השכמה קשוחה, ורק אחד מרים את האווירה – מוטי. ולא סתם. הוא יודע בדיוק מי צריך יחס מיוחד, ככה שהוא מבקש מיוסי שצריך שמישהו יראה אותו: "אחי, אתה עושה לנו איזה קפה קטן?". אחר כך כל היום הוא פשוט לא מפספס אף אחד, נותן תשומת לב ויודע לתת לכל אחד תחושה שהוא לא מיותר. לא בדברים גדולים, בקטנות כאלה כמו: "צדיק, תעביר רגע את הגמרא", ומשפטים מהסגנון הזה.
אבל לא רק בקטנות הוא מפציץ. תמיד יש לו איזה חיוך וזרימה טובה ככה שכשהוא נכנס לכיתה כולם מתחילים לחייך, פשוט אי אפשר לפספס את האנרגיות הטובות שלו. מישהו שהנוכחות שלו ממלאת את הלב בטוב.
אם היה לכם בכיתה מישהו שפשוט מסתדר עם כל המורים, יודע להגיד את המילה הנכונה במקום הנכון, להיות נחמד כשצריך, רציני כשצריך ובכלל פשוט עם עודפי טקט גם אתם הייתם זוכים להיות הכיתה הכי נחשבת בישיבה. אז אנחנו זכינו – יש לנו את מוטי, האדם הנכון במקום הנכון. אין ספק שהנוכחות שלו פשוט הקפיצה את הכיתה שלנו בכמה רמות.
בטח לא צריך להגיד לכם שמישהו כמו מוטי הוא במרכז החברה, לא כי הוא נדחף, אלא כי דוחפים אותו. כבר הספקתם להכיר אותו ולהבין שהוא ממש לא לוקח את המקום שלו באלימות, אבל הוא בהחלט נמצא בעמדת מנהיגות טבעית שגורמת לכולם לרצות אותו בפרונט של הקבוצה.
עכשיו תקשיבו. אנשים שעסוקים הרבה באחרים ונמצאים במקום חברתי טוב לא תמיד מספיק מודעים לעצמם. הם נוטים לפעמים להעריך את עצמם יותר מדי, ולא ממש להכיר את החולשות והמקומות הקשים שלהם. אבל מוטי הוא מין תמהיל מיוחד של מישהו שמאוד חושב על אחרים אבל גם מאוד מודע לעצמו – מכיר את החוזקות והחולשות שלו. ממש מרגש לראות את המודעות העצמית שלו.
בקיצור, ברור לי שאחרי שגם אתם תכירו את מוטי אתם תראו את מה שאני רואה. ושוב, לא בקטע של פרשנות, אלא רק עובדות יבשות.
מוטי הוא פשוט יהודי יוצא דופן ומיוחד.
*
אתם הבנתם את זה?
כמו המרגלים.
השאלה היא לא מה ראיתם,
אלא דרך אילו משקפיים הסתכלתם.
