"וישמע יתרו", התורה מדגישה שיתרו שומע. כנראה יש משהו בשמיעה של יתרו שהוא כל כך משמעותי, שאיתו נפתחת הפרשה של מעמד הר סיני, ושמיעת התורה.
חז"ל שואלים האם רק יתרו שמע, הרי כל העולם שמע על כל הניסים שנעשו לעם ישראל. אם כך, מה מיוחד בשמיעה של יתרו?
"אֶלָּא כָּל הָעוֹלָם שָׁמְעוּ וְלֹא נִשְׁבְּרוּ, וְהוּא שָׁמַע וְנִשְׁבַּר וְנִכְפָּה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרַב לְיִרְאָתוֹ".
יתרו הוא היחיד ששומע שמיעה כזו שמביאה אותו ללב נשבר, לתשובה, להתבטלות כלפי רבש"ע. רק יתרו נותן לשמיעה לחלחל אל תוך ליבו, ולהשפיע על נפשו.
יתרו שומע באמת. שמיעה אמיתית היא זו ששומעת, לא רק באיבר השמיעה החיצוני, אלא שומעת מבפנים. לא כסיפור דברים שקרה בחוץ, לאנשים אחרים, במקומות אחרים. אלא שמיעה המרגישה מבפנים, איך הסיפור ששם, נוגע עמוק גם כאן, בתוך ליבו של השומע.
כשהשמיעה היא פנימית, כל אחד ישמע מתוך ליבו את מה שהוא עצמו צריך לשמוע. אדם יכול להיות בתוך קבוצת אנשים, וטכנית כולם ישמעו אותו דבר, אבל פנימית, כל אחד ישמע אחרת. לכל אחד זה יגע אחרת בנפש שלו, בלב שלו.
כל יום יוצאת בת קול וקוראת לנו. האם אנחנו שומעים אותה? 'וישמע יתרו', מכוון אותנו לשמוע את השמיעה שלנו. לשים לב לדרך שבה אנחנו שומעים בעולם.
יתרו הוא חותן משה. ר' נחמן אומר שזאת הסיבה שדווקא הוא שמע. הקירבה למשה היא קירבה למי שיכול להשמיע. כדי לשמוע באמת, צריך לשמוע ממי שמשמיע באמת. ממי שיש לו יכולת להעביר את הקול הפנימי האמיתי שמחייה את המציאות. "הקול המשקה את הגן", כך מתאר זאת ר' נחמן.
מה היה אותו כוח שנתן חיים לגן עדן? "קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום". הקול העובר ברוח, באוויר שבין הדברים, הנע מאחד לשני. הקול הוא לא אמצעי להעביר דיבור ומסר. הקול עצמו יכול לתת חיים וחיבור פנימי. כל אחד יכול להרגיש זאת בטבעיות שניגשים להרגיע תינוק, בקולות העולים בצורה הכי ספונטנית, מהחיבור לתינוק.
"כִּי יֵשׁ שְׁנֵי צִפֳּרִים, אֶחָד זָכָר וְאַחַת נְקִיבָה, וְהֵם רַק זוּג אֶחָד בָּעוֹלָם. וְנֶאֶבְדָה הַנְּקֵיבָה וְהוּא הוֹלֵךְ וּמְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ, וְהִיא מְחַפֶּשֶׂת אוֹתוֹ, וְהָיוּ מְחַפְּשִׂים הַרְבֵּה זֶה אֶת זֶה, עַד שֶׁנִּתְעוּ, וְרָאוּ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִמְצֹא אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים וְעָשׂוּ לָהֶם קָנִים… וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַלַּיְלָה, אֲזַי אֵלּוּ הַזּוּג צִפֳּרִים מַתְחִילִים כָּל אֶחָד וְאַחַת לְיַלֵּל בְּקוֹל יְלָלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי כָּל אֶחָד מְיַלֵּל עַל זוּגוֹ כַּנַ"ל" (ר' נחמן, מתוך מעשה משבעה קבצנים)
כל נשמה היא ציפור שאיבדה את בן זוגה, שאיבדה את הקול המיוחד הקורא אליה, המדבר אל ליבה. אותו קול שיכול להחיות את נפשה. וכל לילה הנשמה מחפשת וקוראת אל החיבור השייך לה, החיבור שהוא מקור חיותה.
ומספר ר' נחמן שיש מי שיכול להעביר את הקול. שיכול להעביר את קול הציפור האחת, שיגיע אל השניה. שיכול להשמיע לנשמה את הקול שהיא באמת צריכה לשמוע, הקול שבאמת יחייה את נפשה.
כמו שהשמיע משה ליתרו ולעם, וכמו שמזדמן לכל אדם לעיתים, לשמוע את הקול שאליו הוא התגעגע.
שנזכה לשמוע את הקולות.
