כי יש עוף אחד שמטיל הרבה מאד ביצים, כל כך הרבה, עד שאינו יכול לשבת ולדגור על כולן. כך מספר לנו ר' נחמן. מה עושה העוף? הוא הולך בעורמה, ומשליך ביצים לתוך קינים של עופות אחרים. ואלו העופות כלל אינם יודעים שהביצים אינן שלהם. הם יושבים עליהן עד שנולדים מהן עופות.
אחר כך פורח העוף הראשון ומתחיל לצפצף, ואזי שומעים כל העופות שנעשו אצל אחרים מביצים שלו, את קול צפצופו. הם מכירים את הקול, ונמשכים אחרי העוף שבאמת יצאו ממנו, וחוזרים אליו.
כי יש לכל אחד את הקול שהוא מזהה, שהוא יודע שזה הקול שלו, שזה הקול שמדבר בדיוק אליו.
כי יש לכל אחד את הקול שכאשר הוא שומע אותו, הוא יודע שכעת הזמן לשוב למקומו.
וגם אם אדם רחוק, גם אם הוא מרגיש זר, ומרגיש שבית גידולו הוא קינים של עופות אחרים, עדיין יגיע הרגע שישמע את הקול שהוא המקור והשורש שלו, הוא הקול הקורא לו לשוב אל השייך לו.
שנת היובל המופיעה בפרשה, נקראת יובל על שם קול השופר הנשמע בתחילתה. קול השופר, הוא קול היובל, המשמיע חירות. בהישמע הקול ישוב כל אחד למקומו, ישוב לאחוזתו ולחירותו.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים…וְהַנִּדָּחִים…וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם".
מי שמרגיש אבוד ונידח, ושומע את קול השופר, מרגיש את הצורך לחזור אל ביתו. והביתה בפסוק, זו ירושלים.
ירושלים, מוקד של לב המושך אליה. לשם הכל מתנקז, משם הכל מתחיל, ולשם הכל נמשך.
ירושלים כאילו קוראת אלינו בקולה לשוב אליה, לשוב אל מקומו של עולם.
ירושלים כאילו משמיעה לנו את קול היובל, שנעלה בהר, שנעלה אליה. כי אל ירושלים עולים, אל ירושלים מגיעים בתנועה של טיפוס גבוה יותר, משמעותי יותר, עמוק יותר, כי כך זו הדרך אל ליבו של עולם.
ומי שידע לשמוע, הוא גם ידע להשמיע. הוא יזכה שקולו יהיה כה צלול וברור, שיוכל להמשיך את שומעיו אל ליבם שלהם, הוא ליבו של עולם.
