יצחק אומר לעשיו: "וְצֵא הַשָּדֶה". אבל עשיו: "וַיֵּלֶךְ עֵשָֹו הַשָּדֶה". לא יוצא, אלא הולך. כשיצחק היה נוהג לשוח בשדה, הוא היה יוצא אל השדה. כך ציפה גם מבנו האהוב. אבל עשיו לא יוצא, כי הוא חי שם ממילא. מבאר רבי נתן שהשדה הוא מקומו, הוא עניינו הפנימי של עשיו. לא כך יעקב יושב האוהלים, הוא מכיר מהו בית, יודע ערכם של קירות השומרים על נאמנות, והתקשרות פנימית. לכן הוא מכיר את תנועת היציאה, "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב", תנועה שעשיו כלל לא מכיר. עשיו, כדברי רש"י: "צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם", לעשיו אין קירות השומרים על נאמנות, זוגיות, משפחה. וגם לא גבולות בנפש שישמרו על כבוד אנושי בסיסי. עשיו לא מרגיש כמה שונה השדה אליו יצא אביו לשוח, מהשדה אליו הוא הולך.
ויעקב אוחז בעקבו. יעקב הוא יד, בזמן שאחיו עקב, נמוך, דורס ומועך. עקב שמכיר היטב את הקצה התחתון של החיים, ונשאר שם. יעקב לא נכנע לתחושות אליהן העקב מפיל, הוא אינו מתייאש אל מול כוחות הרס כאלו. אוחז בו בידו, ולא מרפה. גם אם אין סיכוי שיצליח, הוא אוחז. גם אם נראה בבירור שכוחות הכילוי יהיו הראשונים לצאת אל העולם, יעקב עדיין אוחז, ומלמד אותנו אחיזה בחיים מהי.
אחיזה בכוח הידיים היודעות להילחם בכוח, ויודעות גם לשאת תפילה. ידיים שיכולות היו להישאר שמוטות, מוטלות בצידי הגוף למטה, אך בעת הצורך מרימות את עצמן עד מעל הראש, נושאות את האדם עד למעלה מכוחותיו, מעל לעצמו, מעל למה שמכיר. זהו כוחן של ידיים הנישאות בתפילה. "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה". כך הרים משה את ידיו, כי הבין שיש עת שצריכות הידיים להיות גבוהות מעל הראש, כלפי מעלה, עד השמים. ועם כל המאמץ חייבים להשאיר אותן שם, כי תפילה יכולה להעלות את האדם אל מעל לכוחותיו, הרבה מעל לטבע והמציאות.
אך תפילה יכולה להיות כבדה, וכבדות הידיים, ולפעמים נזדקק לעזרה ממי שיבוא ויתמוך בהן. כי לפעמים ממש חייבים, זו הישרדות. ואת זה ידע יעקב, כבר מרגע שנולד, משהו בתוכו הרגיש שכך הוא חייב להיות בעולם. וכך גם בניו אחריו ילמדו את כוחן של ידיים היכולות להעלות אותנו לאמונה ולתפילה, גם כשכל הקולות יצעקו את ההיפך.
ויעקב בסוף גובר על שרו של עשיו. במלחמה האמיתית הוא מנצח, גם אם לא נראה כך במציאות. יעקב בידו האוחזת מקים את בית ישראל, מקים בעולם בית של קדושה, בית של שמירה, של נאמנות פנימית. ואת זה יבין גם יוסף, עת יראה את דמותו של אביו, רגע לפני שכמעט ויאבד את הבית ויצא השדה. וברגע הזה הוא יהפוך את היציאה למנוסה, הוא ינוס כי היטב הוא יבין מה באמת הוא מבקש בעולם.
