את הדס והוד אני פוגשת בדירתם הישנה־חדשה. בדירה הזו גר הוד עם חגית ז"ל ובנותיהם, וכיום מתגוררים בה הוד והדס עם עשרת ילדיהם. לדירה הזו התווספה על ידי שבירת קיר גם הדירה השכנה, והזוג הטרי עמל כדי לייצר כאן בית חם ושמח לשתי המשפחות ולעשרת היתומים שחלקם יתומים מאב וחלקן יתומות מאם.
הדס לוינשטרן איבדה את בעלה אלישע הי"ד בעזה לפני כשנתיים. הוד רייכרט איבד את אשתו חגית ז"ל לפני כשנה, כתוצאה מסיבוך במהלך ההיריון. בזכות קשר מיוחד שהתפתח לאחר פטירתה של חגית בין הדס להלל, בתו הבכורה של הוד, הם הכירו והחליטו להתחתן. "הייתה פה מעין קריעת ים סוף", אומרת הדס. "הקדוש ברוך הוא החליט שזה קורה, ואנחנו רק הלכנו איתו והשתדלנו לא להפריע".
את הדס אני מכירה כבר כמה שנים ויכולה להעיד שמדובר באישיות מיוחדת: היא דומיננטית בכל מקום אליו היא מגיעה, מקרינה שמחת חיים ועוצמה, וכשהיא מדברת כולם רוצים להקשיב. אבל הוד, השכן מאותו רחוב בחריש, הכיר אותה רק לאחר שהאובדן פגע במשפחותיהם.
מלווה עם נשק, מנשא ומטרנה
חגית רייכרט ז"ל, אשתו של הוד, נפטרה כאמור לפני כשנה. הוד היה בסיום תקופת מילואים וחגית הייתה בשמירת היריון. היא ילדה את בתה בניתוח חירום בעקבות סיבוך רפואי ונפטרה. הוד נשאר לטפל לבדו בארבע בנות, כשהקטנה שבהן הייתה מאושפזת בפגיה. "כליל כמעט בת שנה" מספר הוד. "הבת הגדולה שלנו הלל הייתה בת 13".
"חגית הייתה בטיפול נמרץ במשך עשרה ימים וכל חריש התפללה בשבילה", משחזרת הדס. "אישה נוספת מחריש נפטרה מסיבוך בהריון באותו זמן – שתי נשים שנפטרו בלידתן, הבנות שלהן למדו באותה כיתה ושתיהן ילדו בנות לפני שנפטרו… הקהילה הייתה מאוד מטולטלת מזה. אני זוכרת שכל היום הסתובבתי עם תחושה קשה ותהיתי: ריבונו של עולם, מה נסגר?…"
"אני אתאר לך את התחושה שהייתה באוויר" אומר הוד. "הרי יש מלחמה, ומי שנמצא בחזית אלו הגברים, ופתאום החזית הנשית נפגעת בחלק הכי נשי שלה. המתח היה ברמות הכי גבוהות וכולם היו מזועזעים". כבר באמבולנס, בדרך לבית הרפואה, הוד הבין שהחיים השתנו לגמרי. "אני זוכר שבאמבולנס שלחתי הודעה למי שלימים נהיה הבוס שלי. הייתי אמור להתחיל עבודה חדשה וכתבתי לו: 'האדם מתכנן ואלוקים צוחק. אני בדרך לניתוח חירום לאשתי'. שלחתי לו את זה מתוך הבנה שהעולם שלי השתנה לבלי הכר".
שניהם אנשים מאוד פרקטיים, עם רגליים על הקרקע. "כשאלישע נהרג, לא בזבזתי זמן על כעסים ושאלות מול ה'", אומרת הדס. "לא שאלתי אותו איך זה יכול להיות שאני אלמנה בגיל 40, כי אם זה מה שה' החליט אז אני הולכת איתו".
הוד, איך התמודדת עם הטיפול בארבע בנות שאחת מהן תינוקת פגה בת יומה?
"כמו מלך!" עונה הדס במקומו. "הוא עשה הכל. חמישה חודשים אחרי שחגית נפטרה, הוד יצא כהורה מלווה לטיול של כיתה א' עם הבת שלו, גילי, כשכליל התינוקת במנשא והמטרנה בתיק. כל הורי ומורי בית הספר היו בהלם מכך שהאבא היחיד שמתנדב לצאת לטיול הוא אב חד־הורי שמטפל בתינוקת. המחשבה של הוד היא לא מוגבלת", היא מעידה. "זה כנראה משהו במשפחה, יש להם מחשבה פתוחה ומאפשרת, ולכן הם מסוגלים לעשות דברים שלאחרים נראים בלתי אפשריים".
מה אמרת לבנות שלך שנותרו יתומות אחרי שחגית נפטרה בפתאומיות?
"לא אמרתי יותר מדי", הוא מודה. "אבל אני חושב שזה משהו שצריך להיאמר בכל מקרה: החיים נגמרים מתישהו, ולכן כדאי לחיות אותם בצורה טובה. זה גם מה שחגית הייתה", הוא אומר. "היא חייתה את החיים בקצב כפול, כאילו ידעה שהיא צריכה להספיק. היא טיילה בכל העולם", הוא מראה לי את המזכרות שהביאה מארצות שונות ומשונות. "היא גם הייתה מדברת נורא מהר, כמו הודעות בוואטסאפ ששמים על מהירות כפולה", מחייך הוד. "אז כן, . אני לא יודע אם מותר לגלות את הסוד הזה, אבל החיים נגמרים מתישהו. יש בברסלב תורות רבות על עולם הבא ועל יום המיתה. זה אולי קצת ניו אייג'י אבל זה נכון: צריך לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון. חגית חיה כך ואני חושב שלבנות שלי יש את זה בדי.אן.איי".
"חגית הייתה טסה לטייל בכל מיני מקומות בעולם והוד היה נשאר בבית עם הבנות", אומרת הדס. "אלישע בחיים לא היה מסתדר אם הייתי טסה לחו"ל ומשאירה אותו עם כולם", היא צוחקת. "ריבונו של עולם ידע להשאיר פה אותי ואת הוד כדי לטפל בכולם, ולא את אלישע וחגית. הרבה פעמים אני אומרת לעצמי "וואי אלישע, תראה כמה אני אוהבת אותך! הרי אם זה היה הפוך, היית משתגע… אני שמחה שזה אני שנשארתי ולא הוא, כי אני באמת אוהבת אותו ואני יודעת שהיה לו מאוד מאוד קשה להישאר לבד עם שישה ילדים".
הוד, מתי ידעת שאתה רוצה להקים בית חדש?
"לא רציתי. אפילו לא חשבתי על זה", הוא מפתיע.
"גבר אלמן הוא כנראה מוצר מבוקש בעולם השידוכים", מסבירה הדס. "הם נחשבים ככאלה שרוצים להתחתן ולא מתלבטים, כאנשים שהייתה להם כבר זוגיות טובה והם יודעים לייצר אחת כזו. עובדה שאלי הגיעו כמה וכמה טלפונים כדי לשדך אותו. אפילו חשבתי לשדך אותו לחברה שלי שבעיניי מאוד התאימה לו, אבל הוד הבהיר שהוא כלל לא מעוניין כרגע בהצעות".
"לא הייתי בעניין של זוגיות חדשה", מסביר הוד. "דווקא חמותי, אמא של חגית, אמרה לי בסוף השבעה: 'אתה כמו בן שלנו. אתה תתחתן ואנחנו נהיה איתך לאורך כל הדרך'". הוריה של חגית גרים בירושלים, אבל לאחר השבעה הם שכרו דירה ועברו לגור בחריש, ליד הוד והבנות.
"הם לא עזבו אותו, התחלקו איתו בלילות כדי לקום לתינוקת, עזרו לו עם ההסעות למוסדות החינוך ובנסיעות לשניידר כל עוד כליל הייתה בפגיה והיו עבורו בכל עניין. הם אנשים מופלאים, אין דברים כאלה!", מתפעלת הדס.
כאמור, הדס הייתה בקשר עם הלל, בתו של הוד, לאחר שביקרה בשבעה של חגית והכירה אותה. "היא ילדה מדהימה, פשוט מושלמת. שמרנו על קשר ואפילו יצאנו יחד לקפה. בזכות זה נוצר קשר ביני ובין הוד".
פרויקט החיים – הבית והילדים
לפני כחודש הם נישאו בחתונה מרגשת מאוד, כשהסיפור של נישואיהם היכה גלים וקיבל סיקור תקשורתי נרחב. רבים קיבלו ממנו תקווה, אופטימיות ואמונה ביכולת לקום מהצער הגדול של השכול, האלמנות והיתמות ולהיבנות מחדש. אבל הוד והדס עובדים קשה מאוד כדי להדביק את השברים וליצור מהם שלם הגדול יותר מסך חלקיו, ולשם כך הם נזקקים לאין סוף סבלנות, אמונה, אופטימיות ותפילות.
"יש דברים שבכוחנו לזרז ולעשות לפי הקצב שלנו", אומר הוד. "בכל מה שקשור למשל לזוגיות שלנו ולמציאות החיים ביום־יום, כמו מעבר דירה וכדומה, אנחנו יכולים לקבוע את הקצב בו הדברים קורים, אבל דברים הקשורים לעולמות הנפש של הילדים והמשפחה אנחנו לא יכולים לזרז. יש דברים שמחייבים בישול ארוך. יש נתחים שונים בבשר: יש כאלה שמספיק לתת להם צריבה והם מוכנים ויש כאלה שצריכים שש שעות על האש. כחלק מההבנה שיש פה מיזוג בין שתי משפחות, צריך לדעת שהדברים ייקחו זמן. העניין הגשמי הוא לא הנקודה אלא הכוחות הנפשיים. כל ילד צריך משהו אחר מבחינת הנפש וכל אחד מקבל את זה אחרת".
"העובדה שילד אחד מאוד משתף איתנו פעולה היום לא מבטיחה לי שלמחרת יקרה אותו דבר", אומרת הדס. "ילדים הם מאוד דינמיים. עשרת הילדים שלנו הם כרגע פרויקט חיינו. אנחנו עובדים ועושים במקביל עוד דברים, אבל זה העיקר של הכל".
"הרבה פעמים אני צריך לכבוש תחושות לא נעימות", אומר הוד. "אתה הבוגר באירוע וצריך להבין את הנפש של הילדים. יש פה סיר שמבעבע כדי שבסוף כל המוצרים יתרככו לתבשיל אחד".
"כל הדוגמאות של הוד הן מתחום האוכל כי הוא באמת זה שמבשל…", אומרת הדס. "הוא גם מנקה, שוטף ועושה הכל בבית. אין גבר כזה".
איך הילדים קיבלו את הבשורה שהחלטתם להתחתן?
"כל ילד הגיב אחרת", הם אומרים. "יש ילדים שפרגנו ושמחו ויש ילדים שהם אופוזיציה לוחמת, לא מוכנים לתת לזה יד". הבן הגדול של הדס בירך אותם בחתונה, בעוד אחיו הצעיר ממנו בשנה לא היה בחופה ולא הסכים להצטלם. "הוא הגיע לחתונה עם חולצת מיקי מאוס ומכנסיים קצרים, ובמשך כל החתונה הוא ישב למטה עם חברים ושיחק אליאס", אומרת הדס. "חלק מהראש הפתוח שלנו זה גם להסכים לילדים להתנהג איך שהם רוצים. אנחנו שמים גבולות מסוימים – למשל, אני לא מסכימה לילד לא לדבר עם הוד; הוא צריך להגיד 'בוקר טוב', 'שבת שלום' וכדומה – אבל אנחנו בהחלט מאפשרים להם להתנהג כמו שהם מרגישים".
זה פוגע בכם לפעמים?
"יש פה אתגרים, זה לא סרט של דיסני. הקדוש ברוך הוא קורע את הים ואתה עובר בחרבה וזה אתגר. כולנו יודעים מה קרה שני פרקים אחרי קריעת ים סוף… אבל אני חושבת ששנינו מאוד חדורי אמונה שבסוף זה יהיה טוב וזה יתכנס".
איך נשאר לכם זמן לזוגיות?
"השבת היינו בצימר לבד, כמו זוג צעיר", הם אומרים. "חמותו האלופה של הוד לקחה את הבנות שלו לירושלים ועם הילדים שלי נשארה מישהי שעבדה איתם לפני שהתחתנה, וכעת נשארה איתם לשבת עם בעלה", אומרת הדס. מסתבר שלעבוד עם הילדים של הדס זו סגולה לחתונה: "במשך השנתיים האלה עבדו אצלי שש בנות, וכולן התחתנו אחת אחרי השנייה". "אנחנו רוצים לפתוח חצר ולחלק ברכות, סגולות וישועות. תהיה כאן עמדת הוראות קבע למי שרוצה להיוושע", צוחק הוד.
ואיך אתם מתמודדים עם סערות הנפש שלכם? אתם צריכים להכיל את הנפשות של 10 ילדים…
"אנחנו מאוד אנושיים ונורמליים וברור שיש פה פיצוצים, ועם זאת אנחנו גם חותרים לכמה שיותר זמן ביחד ככל שמתאפשר. זה נמצא בראש סדר העדיפויות, ואני מביאה הרבה עזרה כדי שנוכל להתפנות לזה. המשימה היא להיות ביחד כמה שיותר כדי לבנות את הזוגיות הזאת בטוב, וכדי שבסוף זה גם יקרין לילדים. אנחנו קונים הרבה עזרה בכסף, כי זה באמת פרויקט מורכב מכל אספקט. בסופו של דבר, סערות הנפש המאתגרות יותר הן לא שלנו, הן של הילדים, ואנחנו מתייעצים הרבה ומקבלים עזרה וליווי".
"אנחנו מנהיגים בית שיש בו עשרה יתומים", אומר הוד. "אנחנו – ברוך השם, ושהורינו יאריכו ימים ושנים – לא יתומים, אנחנו בזוגיות, אבל לילדים יש סטטוס קבוע של יתמות וזה האתגר הגדול".
לבחור בחיים
"אני מאוד רוצה להיות אמא של הבנות של הוד", מצהירה הדס. "הרבנית עידית איצקוביץ, שהתייתמה מאם בגיל מאוד מאוד צעיר ואביה נישא מחדש, סיפרה שהשנים הראשונות היו מאוד מאתגרות וקשות, אבל בגיל יותר מבוגר אשתו של אבא שלה אמרה לה "אני כבר לא זוכרת מי יצא מהבטן שלי…". לשם אני רוצה להגיע, אבל אנחנו נשואים רק חודש ובהתמודדות היומיומית זה מאוד קשה ואל לנו להחמיר עם עצמנו".
"כתוב שיעקב הלך לאט – 'לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים'", אומר הוד. "כשהולכים עם ילדים צריך ללכת לאט ובקצב שלהם, הם קטנים וכך גם הצעדים שלהם".
"אני באמת חושבת שעשיתי עם הילדים שלי חסד שהתחתנתי מחדש ושהתחתנתי עם הוד. הילדים רואים שההורה שלהם אוהב את החיים ובוחר בחיים ולא מפחד מהתמודדויות. אולי, מבחינה מסוימת, היה לי יותר קל להישאר לבד, בלי שהייתי צריכה להתייעץ עם אף אחד ויכולה לעשות מה שאני מחליטה, אבל בחרתי להתחתן כי אני אוהבת את החיים ואני לא מחפשת דווקא את מה שקל אלא את מה שנכון ומשמעותי".
יש לפעמים השוואות שאתם עושים לזוגיות שהייתה לכם?
"השוואות?" תוהה הוד. "הרי אני לא אותו אחד. אתה יכול להשוות בין שני תפוחים" הוא חוזר לדימויים מעולם המזון, "אבל לא בין בננה לתפוח. במעבר שבין המציאות שלי כנשוי לחגית למציאות כיום כנשוי להדס אני לא אותו אדם, כך שאי אפשר להשוות".
"אם את שואלת על הנוכחות של בני הזוג הקודמים, ובכן שניהם מאוד נוכחים. לאחרונה היה לנו דיון שבו הוד אמר לי 'אוף, אם חגית הייתה פה היא הייתה עונה לך'…", מחייכת הדס. "זה חיסרון שנוכח, כי הזוגיות שהייתה לא נמחקה. אני כל הזמן מבקשת מחגית עזרה. אלישע וחגית ממש איתנו ועוזרים לנו מלמעלה. האהבה שלי לא מתחלקת בין אלישע לבין הוד, להפך: האהבה שלי הוכפלה, כי הייתה לי המון אהבה לאלישע ועכשיו אני יכולה לשפוך על הוד ממנה". הם גם מנכיחים את ההורים שאינם בכל הזדמנות: "אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים כל הזמן: 'אימא הייתה עושה ככה' ו'אבא היה עושה ככה'. אני שואלת את הבנות של הוד 'איך אימא הייתה עושה לך קוקו?' ו'איך אימא הייתה צוחקת או כועסת עלייך?', כי זו אמא שלהן והנוכחות שלה חשובה".
איך ההורים של חגית ואלישע מתמודדים עם האובדן?
"אני חושב שאנחנו עושים את כל המאמצים כדי שהם יהיו חלק מהדבר הזה", אומר הוד, "החולייה המחברת בינינו נעלמה ואנחנו מנסים לעשות חיבור מחודש".
"בחופה שלנו הדגשנו מאוד את ההבנה שלנו שאנחנו לא מתחתנים רק עם שתי המשפחות שלנו אלא גם עם זו של חגית וזו של אלישע", מספרת הדס. "הזמנו לברך את אבא של חגית ואת אבא של אלישע, את האח של אלישע ואת הגיסים של חגית. הכל שידר שהמשפחה היא העיקר. חמותי – אמא של אלישע – ואימא של חגית עמדו איתי בכיסא הכלה, יחד עם אמא שלי ועם אמא של הוד. אנחנו מאוד משקיעים בזה, וברוך השם זה גם כיף לנו להשקיע באנשים האלה שאנחנו מאוד אוהבים. אחד הרבנים שהתייעצנו איתם אמר לנו שתמיד מתפללים על בן אדם שיש לו איזה חוסר, אבל במקרה שלנו צריכים תפילות גם עכשיו ואולי אפילו עוד יותר, כי יש לנו צורך בהרבה מאוד בנייה".
כאמור, ילדיהם של הוד והדס צריכים להסתגל לבית החדש ולמשפחה המורחבת, כאשר הם מתמודדים גם עם חוויית יתמות שלא הולכת לשום מקום. "במידה מסוימת, כחלק מהאתגר, אנחנו צריכים לפתח את החוסן אצל הילדים. הם כבר חוו את מה שכל אדם אמור לחוות במהלך חייו – רק בשלב מוקדם יותר, ולכן אולי גם ההתקדמות שלהם תהיה מוקדמת יותר והפריחה מהירה יותר", מקווה הוד.
"הם חוו טראומה שפגעה בהם, ורואים את זה בתחום הרגשי, הגופני, הלימודי, החברתי… הם לא ילדים רגילים, אלה ילדים שחוו טלטלה ופגיעה מאוד קשה", אומרת הדס. "אנחנו חושבים המון על כל ילד, ומחפשים באמת את מה שהכי יתאים לו בכל תחום. אנחנו גם מפספסים לפעמים כי אי אפשר שלא, אבל אנחנו מקווים שהילדים יוכלו לקרוא את הדברים הללו בעוד עשרים שנה ולדעת שהשקענו את הנשמה בכל ילד כדי שיקבל את המענה הכי טוב שאנחנו יכולים לתת. אנחנו מאמינים שהם יהיו האנשים הכי מוצלחים, אנחנו לגמרי מונחים בגידול הילדים האלה כדי שבאמת יהיה להם הכל".
פותרים פערים
כשהזוגיות החדשה שלהם התפרסמה ברבים, היו שהרימו גבה על החיבור ביניהם. "אני נתפסת כיותר דוסית מהוד", מסבירה הדס. "הייתי נשואה לרב, אני מוסרת המון שיעורים והרצאות והלבוש שלי יותר מוקפד, ואילו הוד לובש מכנסים קצרים וטישרט מצויר וחובש כיפה קטנה. אנשים מאוד מקוטלגים בתבניות שלהם, אבל אני לא שמתי לב לזה בכלל", היא מודה.
אבל בוודאי ישבתם ודיברתם על אופי שמירת המצוות בבית שתקימו.
"ברור. יש הבדלים הלכתיים בינינו. דיברנו על כשרויות שאני מקפידה עליהן והוד פחות, אנחנו שומרים שש שעות והם שומרים ארבע שעות בין בשר לחלב, אבל אנחנו מדברים על הדברים מנקודה המוצא שהם פתירים. אני אומרת לך בכנות שלא קל לי לעשות את המעבר הזה כי הייתי מורגלת למשהו אחר, הרי חייתי עם רב, אבל כשזוג רק מתחיל את החיים שלו בשידוך ראשון אז בונים את הדברים האלה מדרגה אחרי מדרגה. עכשיו, כשיש כל כך הרבה ילדים, אתה מבין שמה שבאמת עושה את הזוגיות ומה שמשמעותי בבית, אלה מידות טובות ויראת שמיים.
"אני אספר לך משהו ותגידי לי אם יש גבר כזה בעולם: במוצאי שמחת תורה, השיא של הג'יפה בבית היהודי, כשצריך לפרק את הסוכה, ואחרי שהיינו כל היום בבית הכנסת עם ממתקים וריקודים, כל הילדים עם רמות סוכר מטורפות בדם, ויש הקפות שניות, ומחר צריך ללכת לעבודה והלשון בחוץ מכל החגים – אני נסעתי לכיכר החטופים לדבר שם, והשארתי פה את הוד עם עשרה ילדים. כשחזרתי ב־11 בלילה מצאתי אותו עם סמרטוט, מעביר ניגוב אחרון של שטיפה על כל הרצפה…
"בעיניי, הוד מהמם ונמצא בטופ מכל אספקט: הוא שר יפה, מנגן יפה, מבשל, מנקה, עושה שטויות עם הילדים שלי, יש לו את הלב הכי טוב בעולם, הוא חכם… הכל. אז כן, יש בינינו הבדלים, אבל ההבדלים ביני לבין אלישע היו לא פחות גדולים. פשוט כולם התרגלו לראות אותי ואת אלישע יחד. כשאני ואלישע התחתנו אמרו לי 'איך הבאת מישהו מירוחם?' או 'איך הבאת אמריקאי?…'. הוד ואני שונים, אבל גם אלישע ואני היינו שונים".
הדס היא אישה שאי אפשר למסגר, והיא שוב מפתיעה אותי כשהיא אומרת: "אני הייתי בטוחה שבסבב הזה אני אתחתן עם מישהו הרבה יותר שונה ממני".
למה?
"המוח נפתח בפרק ב'", היא אומרת. "אמרתי לעצמי: את אישה בת 40 פלוס, עם שישה ילדים. יש מיליון רווקות דוסיות צדיקות ואלמנות דוסיות צדיקות מהמלחמה. את לא תעמדי בתור הזה, כי גם כך המגזר קטן והתור ארוך. החלטתי שאני אעשה יבוא מקביל ממאגר אחר של גברים, הייתי מוכנה להכל… בסוף הגיע מישהו מהמגזר. מישהי אפילו כתבה לי בפייסבוק 'בבקשה לשכפל את הוד לטובת כל בנות ישראל…'".
היו לך ייסורי מצפון על כך שעקפת נשים אחרות בתור השידוכים?…
"לא. הקדוש ברוך הוא אין לו מעצור להושיע ברב או במעט. זה לא על חשבון אף אחד. לא כל אישה בעולם זוכה לקבל תינוק, ואני קיבלתי שישה, אבל זה לא על חשבון מישהי אחרת. זה המסלול שלי וזה המסלול שלה".
בקשר לפתיחות בנושא השידוכים, את אומרת דברים חשובים שצריכים להישמע.
"ניסיתי", היא אומרת. "כתבתי משהו בפייסבוק, אבל חטפתי כל כך הרבה אש עד שאמרתי 'נצור לשונך ותסתום את הפייסבוק…'. לא לכולם יש את הראש הפתוח שאנחנו באים איתו לאחר כל מה שעברנו. הוד בא מבית מאוד צבעוני ואני באתי מבית חילוני. התפיסה האמונית שלי היא לראות מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה וללכת איתו, במקום לראות מה אני רוצה ולקוות שהקדוש ברוך הוא ילך איתי. אני לא מבזבזת את האנרגיות שלי על להסביר לקדוש ברוך הוא מה הוא צריך לעשות; אני הולכת אחריו, ולדעתי זה כל הקסם בסיפור שלנו, כי שנינו פשוט הסכמנו ללכת אחריו בחרבה".
ב"ה
קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ / על שמיעת הקריאה האלוקית, על לימוד תורה יומיומי ועל הכוח להכין סנדוויצי'ם
הדס, את לא מפסיקה – גם בימים אלה – ללמד ולהרצות. ברשותך, הייתי רוצה לשמוע ממך כמה מילים כלליות. הקרבת קרבן גדול למען המערכה הנוכחית, מה את חושבת שצריך להיות בעזה עכשיו?
"אני מתנצלת. זה לא הדיבור שלי. אני מדברת רק פנימה, רק על עצמי. דיבורים אחרים הם לא המקום שלי. אני באמת מתרחקת בכוונה מכל מה שקשור לפוליטיקה או להשפעה ציבורית. זה לא אני. אני אולי רוצה להיות משפיעה רוחנית, אבל לא משפיעה פוליטית. זה לא מעניין אותי בכלל להביע את דעתי – לא כי אין לי דעה, אלא כי זה באמת לא מעניין אותי להביע את דעתי".
אוקיי, נעבור לתחומים שלך… כשאת שומעת את הפרשה אומרת "לך לך" – מה את שומעת?
"בעיניי, הפירוש של 'לך לך' הוא לפי דברי השפת אמת הגאוני שאומר שבעצם הקדוש ברוך הוא כל הזמן קרא לאנשים בעולם: לך לך, לך לך, רק שאף אחד לא שמע – ואברהם היה הראשון ששמע ועשה.
"באופן אישי, בנושא הקשר של הוד ושלי, אני ממש מרגישה שאנחנו פשוט הקשבנו לקריאה האלוקית. היא נמצאת כל הזמן, ולכן מה שנדרש ממך זה ללכת ולהיות פתוח למה שהקדוש ברוך הוא מבקש ממך.
"לך לך פירושו גם לך לעצמך, לטובתך, כדי שאעשה אותך גוי גדול. כלומר, כל מה שהשם מבקש ממך, גם כשזה נראה כמו עקירה, הגירה וקושי – אני צריך לצאת מהמקום הנוח והמוכר לי – זה רק לטובתך, ואם אתה תסכים להקשיב ולהסכים, אתה תראה בסוף את הטוב הזה.
"אברהם אבינו אכן הקשיב לקדוש ברוך הוא והתחיל ללכת – ומאז הוא כל הזמן התנסה בניסיונות. כשהוא הגיע לארץ ישראל, רק נהיה לו יותר קשה – מה שאומר לגבינו שלא צריכה להיות לנו ציפייה שהדברים יהפכו מיד להיות קלים. אני חושבת שזה אולי הדבר הכי משמעותי עבורי: באמת אין לי ציפייה שהחיים שלי יהיו קלים, אבל כן יש לי ציפייה שהחיים שלי יהיו משמעותיים, שיהיו מכוונים לרצון ה'".
מה אפשר לקחת מהסיפור שלך לחיים שלי? לפעמים אני מתחילה משהו בחיים הפרטיים – בתחום המשפחתי, התעסוקתי או בעבודת ה' – ופתאום הכל נשבר ומתרסק לי. לא מבינה כלום. איך קמים?
"אני לא מתעסקת במקומות האלה של 'הכל נשבר ומתרסק לי, לא מבינה כלום'. זו לא נקודות המבט שלי בכלל, זה לא השיח הפנימי שלי. אני באמת רוצה לעשות את רצון ה', ולכן אני הבנתי שרצון ה' זה שאתחתן עם אלישע, וכשאלישע נהרג הבנתי שרצון ה' זה להיות אלמנה, וכשהוד נכנס לתמונה הבנתי שרצון ה' שאתחתן איתו. אני מקשיבה לקדוש ברוך הוא, אני לא עסוקה בעצמי כל כך ובמחשבות מה קורה איתי ולמה נשבר לי…"
את ידועה כפריקית של לימוד תורה. מה באמת יכולה אישה עסוקה פלוס פלוס לעשות בנידון? לא כולם הדס…
אני באמת פריקית של לימוד תורה. אמרת 'לא כולם הדס', התכוונת לרמוז שאני לא עסוקה פלוס פלוס?… בכל אופן, אני לא יודעת מה להגיד לך. לצורך העניין: בני אדם מתקלחים, לא? גם אלה שמאוד מאוד עסוקים, כשהם באים הביתה הם מתקלחים. אז נגיד יום אחד הם לא יתקלחו, כי הם באמת הגיעו מפורקים. יומיים הם לא יתקלחו. ומה הלאה? כמה ימים הם לא יתקלחו?!…
"אותו דבר על לימוד תורה. איך אפשר בלי? לא למדת יום אחד, לא למדת יומיים, את יכולה להמשיך הלאה? שאלת מה יכולה אישה עסוקה לעשות בנידון; מה פירוש עסוקה? מצטערת… לא הבנתי את השאלה בכלל".
עברת תקופה ארוכה עם ילדים בבית, ללא בעל, בתוך מלחמה, שגרה משובשת, מלחמה עם איראן, חופש גדול ועוד אחד – מה נתן לך כוח לקום ולעשות סנדוויצ'ים? מה תגידי לאמא מאותגרת שקוראת אותנו?
"לי אישית נתן כוח החיבור לעם ישראל. אני זוכרת פסקה של הרב קוק שתפסה אותי – הלוואי שאמצא אותה שוב – שאומרת שמי שרוצה להצליח להתמודד עם אתגרי החיים, צריך להיות נטוע עמוק עמוק בכלל ישראל. ובהמשך לזה אני חושבת שאם השורשים שלי נטועים עמוק בעם ישראל, ואני באמת לא בן אדם פרטי, אז אני גם מקבלת כוחות לא פרטיים. בקיצור, אם הסיפור שלי מחובר לכלל ישראל, אז כן – זה בהחלט נותן כוח לקום בבוקר ולעשות סנדוויצ'ים.
"באמת עברנו כולנו שנתיים מאוד מאוד מאתגרות. לא כולם התרוממו מהן, הרבה אנשים שילמו מחירים, ואני לא חושבת שרק האלמנות או רק החיילים שנהרגו או נפצעו. אין מישהו שלא שילם מחיר בשנתיים האלה, אבל אני מאמינה שאנחנו יכולים לצמוח מזה, אני מאמינה שזה נעשה לטובתנו.
"אני חוזרת לאברהם אבינו, כי זה בדיוק זה: בפרספקטיבה של זמן, של דורות, של עם, אנחנו נראה את הטוב שצומח מזה, חייב לצמוח מזה טוב".
