ליל חג השבועות, רחוב שיינקין, תל אביב. זוג ישראלי תל־אביבי, פוסע להנאתו ברחובות העיר העברית בשעת חצות מאוחרת. רבבות עמך ישראל שקועים בשעה זו בלימוד תורה ואמירת תיקון ליל שבועות, אך לאותו זוג זהו לילה של יום חופש רגיל. לא הר סיני ולא קולות וברקים, רק צעידה פשוטה לאור ירח.
בפינת הרחוב נעצר הזוג אל מול בית הכנסת. לתוך הרחוב השקט והחשוך נזרקת קרן אור חזקה במיוחד, ובהחלטה לא מודעת הם עולים במדרגות ונכנסים פנימה. בחדרון צדדי הם מבחינים במראה הזוי מבחינתם. בשעה 1:00 לפנות בוקר יושבים מספר אנשים וקוראים בקול מתוך ספרים הפתוחים לפניהם. שליח חב"ד בשכונה, הרב יצחק ביר, ניגש אל הצעיר ובחיבוק רחב מזמין אותו ללימוד. בת הזוג צועדת לעזרת נשים, ושם גם היא מקבלת לידיה את ספר התיקון.
בעלות השחר, לאחר כשעתיים של לימוד אינטנסיבי, צועד הצעיר אחרי השליח, ויחד עם קבוצת יהודים הם הולכים לטבול במקווה ולהיטהר בשעה מיוחדת זו.
רגעים אלו היו משמעותיים ביותר במסע התשובה של האמן והיוצר יהושע לימוני, וסימנו מפנה ביריעת חייו מלאת התהפוכות. באותם ימים הוא עמד בתקופה של חיפוש פנימי כשהצימאון מציף אותו. את הריקנות הוא מילא באמצעות כתיבת שירים ועשיית מוזיקה, אך כנראה זה לא הספיק. האורות שדלקו באותו לילה בבית הכנסת 'גאולת ישראל' הציתו בו את הנשמה, וחתמו בנפשו את ההחלטה לשוב בתשובה שלימה ולצאת למסע של תפילה אחת ארוכה, תפילה שלא נגמרה.
לימים יספר הרב ביר כי בערב החג הוא שקל להשאיר את אורות בית הכנסת דולקים רק באולם הצדדי ולא בהיכל הגדול, אבל תחושה פנימית רמזה לו כי עליו להדליק אור גדול בלב תל אביב באותו חג שבועות…
שפיות זמנית
יהושע אהב לנגן כבר מגיל צעיר. משפחתו מעידה עליו כי כילד קטן היה מתופף בבית על כל דבר שזז… עם השנים הוא החל לנגן וללמוד מוזיקה, ובגיל 16 הלך למצוא לעצמו מורה פרטי שילמד אותו את רזי העולם המוזיקלי. "מצאתי את עצמי עם עוד חמישה מתופפים במרתף קטן, יושב מול מערכת תופים שחסכתי עבורה כסף וקניתי בכוחות עצמי, לומד ומתאמן במשך שעות ארוכות", הוא מספר בשיחה מיוחדת לקרוב אליך.
"שנה לאחר מכן ניגנתי באירוע בתיכון, ולאחר מכן קיבלתי הצעה להצטרף ללהקת צעירים בעיר, כשכמובן סגנון השירים התכתב עם השיח הציבורי של התקופה ההיא".
הימים הם ימי הפריצה של להקות הרוק בתל אביב, וההרכב הצעיר עבד במרץ על תוכן מוזיקלי. "באותם ימים הייתי טרום גיוס, והייתי מכוונן לשירות קרבי משמעותי, לא לעולם מוזיקלי…", מתאר לימוני את רגעי הכניסה שלו לציבוריות הישראלית. "מספר ימים לפני שעליתי על מדים החלטנו להקליט יחד באולפן. למרבית החבר'ה בלהקה זו הייתה עבודת האולפן הרצינית הראשונה בחייהם. הלכנו לאולפן בכיכר המדינה בתל אביב והקלטנו את השיר 'הקיץ האחרון', שהפך ללהיט ולמוביל מצעד הפזמונים ברשת ג' ובגלגלצ. 'שרפנו' לילה שלם באולפן ויומיים אחר כך התגייסתי…
"מספר חודשים מאוחר יותר אני נמצא במאהל במצפה רמון, ופתאום אני שומע את השיר ברדיו. הייתי מושקע לגמרי בשירות ומנותק מהתקשורת, ופתאום אני קולט שהשיר בעצם 'מתפוצץ' בחוץ… ההשמעות ברדיו לא פוסקות, העיתונים מפרסמים כתבות שער על השיר והלהקה, יש פריצה אדירה למוזיקה שעבדתי עליה תקופה ארוכה, ואני לא חלק ממנה.
"התסכול שלי היה עצום. במשך שנים עבדתי, התאמנתי, גייסתי מימון להקלטות ולהעמיד את ההרכב הזה, ובסוף אני לא חלק מהאירוע…".
פרק חדש באמריקה
למרות ההצלחה של השיר, הלהקה לא החזיקה מעמד ולאחר תקופה התפרקה. יהושע עוד לא היה סגור מה הוא רוצה לעשות בחיים, ובעצת חבר הוא נרשם לבית ספר יוקרתי ללימודי מוזיקה בלוס־אנג'לס ופותח דף חדש בארצות הברית.
בבית הספר יהושע מוצא את מקומו. "מדובר על מוסד לימודים ברמה גבוהה במיוחד, כיתות לימוד מאובזרות בכלים, מעבדות לתרגול ואימון. נותנים לך את כל הכלים כדי להצליח ולהגיע למקומות הכי גבוהים במוזיקה". כך הוא מוצא את עצמו מעביר שעות רבות בכל יום באימון ונגינה, ועדיין מרגיש שמשהו חסר לו.
שם, בדירת השותפים המוזיקלית, קורה עוד משהו. הוא נתקל בספר מוסר של חברו לחדר, ופתאום הוא מתחיל להתמלא. "זה היה הספר 'אורחות צדיקים'. בכל יום למדתי שער אחר: שער הקנאה, שער השמחה, שער העצב. דיבורים עמוקים בשפה פשוטה, מילים נקיות שחודרות לנפש. הרגשתי כאילו זה הדבר שחיפשתי כל החיים שלי…
"במשך שבועות הרגשתי כאילו אני חי בעולם אחר, ביקום מקביל. הייתי ב'היי' מטורף, חוזר הביתה מיום לימודים, לוקח את הספר, קורא בשקיקה וצוחק…"
כאשר יהושע חוזר לארץ בסיום הלימודים – בהצטיינות גבוהה, אם שאלתם – הוא מתחיל לשמור שבת ולהתפלל מדי יום, ומתחיל לעבוד עם אמנים והרכבים כפרילנסר.
אורות דתוהו
סיפור התשובה הראשוני של לימוני מסתיים מהר, לפחות בשלב הזה. "התהליך שלי היה סוג של 'שבירת הכלים', הכל חזק ומהר ועכשיו. כמו שזה קרה מהר, כך זה נגמר. שנה וחצי של שכרון חושים הסתיימו ברגע אחד של נחיתה כואבת. פתאום הרגשתי שאני לא נמצא במקום שאני רוצה להיות, לא רוחנית ולא נפשית. הגעתי למקומות גבוהים שעדיין לא הייתי מוכן ובשל אליהם.
"זה היה מהר מדי, לא בקצב הנכון, ולא בליווי 'משפיע' שידריך אותי איך עושים את זה בטעם טוב". הוא יצא מתהליך התשובה בהרגשה של פספוס וכישלון, לא בתחושה של 'אנטי' או ריחוק, אלא בהבנה שהוא זה שלא הצליח. הוא התקדם הלאה במוזיקה, אבל תחושת הצימאון הייתה שם תמיד, לכל אורך הדרך.
הצימאון הזה למלא את החסר, שהוביל אותו עד לגבולות הדיכאון, הפך אותו ממתופף בהרכב פעיל למוזיקאי שיושב בחדר בתל אביב וכותב שירים לעצמו: "השירים שכתבתי והמוזיקה שיצרתי הצילו אותי ממש, זו הייתה תרופה לנפש שלי. בלי המוזיקה באותה תקופה – הייתי אבוד לגמרי…".
דרך חדשה
באותם ימים חיפש הכוכב הצעיר אביתר בנאי מתופף להרכב שלו. יהושע מחליט לגשת לאודישן שנערך אצל מנהל בית הספר המוזיקלי 'רימון', עובר בהצלחה ומתקבל. "האלבום הראשון של אביתר היה וואו, הציבור הישראלי אהב את הסגנון ואת המוזיקה, וכך התחלנו להופיע בכל הארץ".
"הרגשתי שאני ואביתר ממש בקווים מקבילים", הוא מספר על העבודה שלו לצד בנאי. "היו לנו המון שיחות על הדת, ואפילו הקול שלנו היה זהה אז…".
יחד עם העבודה בהרכב, יהושע ממשיך לכתוב וליצור מוזיקה משלו. את האלבום הראשון הוא מוציא לאחר כמה שנות עבודה, וארבעה משיריו נכנסים לפלייליסט של גלגלצ. הוא גם הוציא קאבר מיוחד ל'האיש מן הבקעה' שהצליח מאוד ברדיו.
אט־אט הציבור הישראלי נחשף יותר למוזיקה של לימוני, והוא נבחר לזמר השנה בתחרות 'הדבר הבא' ששודרה בשידור חי. זו הייתה תקופה של הצלחות וקטיפת תארים, והשירים שלו הפכו למיינסטרים, אבל לדבריו – הוא לא ידע איך להתמודד עם ההצלחה.
הוא נכנס לתקופה של כתיבה עמוקה יותר, ובמשך שנים עבד על האלבום השני, שהיה פחות מתוקשר ומיינסטרימי. הוא הרגיש גם את השינוי העמוק שהוא עובר בנפשו פנימה, והבין שהחיפוש המתמיד והצימאון שלו חייבים לבוא לידי סיפוק.
עד היום הוא לא יודע להסביר מה גרם לו להיכנס באותה תקופה לבית הכנסת התל־אביבי בליל חג השבועות, אבל זה היה הרגע בו הצימאון הארוך שלו ידע רוויה. הוא מצא את מקור המים החיים, אבל הפעם עשה זאת לאט, בקצב אחר ורגוע יותר מהפעם הראשונה.
יהושע חזר להיות אורח קבוע בבית הכנסת ולהתפלל שלוש פעמים ביום. בהמשך גם ייכנס לישיבת חב"ד בתל אביב, יקבע חברותא בגמרא ובחסידות ועולם חדש ייפתח בפניו.
להתרגש כל יום מחדש
אם יש משהו שיהושע מדבר עליו בהתלהבות יתרה חוץ ממוזיקה, זו התפילה. אצלו התפילה תופסת חלק נכבד מעבודת ה' בכל יום, והוא רואה בה הזדמנות עצומה להתחבר, לבקש, להתנתק ולקבל.
"אני 18 שנים בתוך התהליך של התשובה, ועדיין יש ימים שאני ממש מתרגש לפני שאני הולך להתפלל", הוא אומר כשניצוץ התרגשות בעיניו. לדבריו זו לא רק תנועה בנפש, אלא שריר שכל אחד יכול להרגיל בו את עצמו. גם אלו שגדלו בחינוך דתי ומתפללים מגיל צעיר כחלק משגרת יומם, יכולים על ידי התבוננות להגיע למהות התפילה ולהתרגש ממנה בכל יום מחדש.
"כשהיו שואלים אותי", הוא מספר, "מדוע חזרתי בתשובה, הייתי עונה שלוש תשובות: קודם כל, חיפוש אחר משמעות. מה התוכן של החיים הללו? דבר שני, ביטחון. בלי האמונה והתורה, הרגשתי שאני אבוד וחסר עמוד שדרה. והדבר השלישי, הגעגוע לתפילה. תמיד זכרתי את התפילות של יום כיפור בבית הכנסת, גם כאדם חילוני, וכל הזמן היה לי געגוע לזה. התשובה והתפילה הולכות יד־ביד לאורך כל הדרך.
"כל דבר שהייתי צריך בחיים", הוא מעיד על עצמו, "התפללתי עליו בכוונה עצומה, ובסוף נושעתי. כבר הגעתי לגיל מבוגר יחסית, וטרם מצאתי זיווג להקים בית בישראל. הייתי מתפלל בלי סוף, מכל כיוון ובכל זמן. מתוך התפילות הבנתי שמה שמונע ממני להתחתן זה הפחד, והתפללתי לקבל כוחות להתגבר עליו".
תפילתו לא נענתה ריקם והוא נישא כדת משה וישראל והקים בית יהודי כשר. במשך מספר שנים הם ניסו להיפקד ולא הפסיקו להתפלל, וכשהיה בגיל 53 זכה יהושע לחבוק בן במזל טוב.
ללמוד איך להתפלל
בעיניו של לימוני, הסוד לתפילה אמיתית היא ההבנה שזהו החלון להסתכל פנימה, אל תוך הנפש, ולא רק להוציא את המילים החוצה, כנדרש בהלכה. "בזמן התפילה יש לנו כיהודים יכולת להתחבר אל האלוקות שנמצאת בתוכנו, בנפש פנימה".
הוא מגדיר את התשוקה לתפילה כצורך נפשי, וממשיל זאת לאנשי העיר האורבניים שחסרים את המפגש עם הטבע. כך יש אנשים שגדלים וחיים ללא תפילה, אך בתוך הנפש עדיין מרגישים חסר עמוק.
בימים אלו הוא עמל על כתיבת ספר מיוחד, שמיועד דווקא לקהל יראי ה' שכבר מתפללים בקביעות. הכל אישי – זהו שמו, בו הוא פותח צוהר לעולמה הפנימי של התפילה.
בספר צועד לימוני יחד עם הקורא מתחילת התפילה ועד סופה, ונותן כלים כיצד לקרוא את פסוקי דזמרה או קריאת שמע מתוך מקום פנימי ואישי.
ביקשנו ממנו שייתן לנו טעימה מתוך הצורה בה הוא מתפלל, ויהושע לא אכזב.
"כשאני ניגש לקטע תפילה, אני קודם כל מנסה להבין מה התוכן שלו ומדוע החליטו חז"ל להכניס אותו למהלך התפילה. לדוגמה – שירת הים, המתחילה "אז ישיר משה". אני יושב ושואל, מיהו משה? ועל מה הייתה השירה?
"כשאני שר עם 'משה' את שירת הים, אני בעצם מאיר בתוכי את ניצוץ משה רבינו שבתוכי, והשירה היא לא רק על נס קריעת הים שהתרחש אז, לפני אלפי שנים, אלא על קריעת הים שאני צריך שתתרחש בחיים שלי, הגשמיים והרוחניים. כל אדם צריך לצאת מהמֵצרים שלו, 'מֵצרי הגרון', כפי שהם נקראים בספרי הפנימיות, שהם המעבר בין המוח לרגש. הרבה פעמים אנחנו מבינים דברים בראש אבל לא נותנים להם לרדת ולפעול לנו על הרגש, ולעיתים כדי לעבור את המיצר הזה אנחנו צריכים 'לקרוע את הים'.
"כך גם ביחס למילים "ובני ישראל" – הכוונה לא רק לדור המדבר, אלא השירה היא עם הכוחות של כל השבטים הקדושים שנמצאים אצלי בלב.
"ומיהו פרעה? אלו הכוחות המתנגדים, שמנסים למנוע ממני את החיבור בין המוח ללב, שלא רוצים שההכרה האלוקית תרד אצלי למעשה בפועל ביום־יום.
"כך שירת הים הופכת להיות משהו עכשווי – לא רק מזמור תודה לה' על ניסי יציאת מצרים, אלא תפילה ממשית על ים סוף שאני רוצה לקרוע היום!
"התפילה אצלי", הוא מתאר בהתרגשות, "לא נגמרת בקריאת המלל שעל הדף, אני מרגיש שאני בא להיפגש עם האותיות שבאות לקראתי. אנחנו נפגשים ויוצאים יחד לריקוד, ובכל יום אני מרגיש שאלו אותיות אחרות וסיפור אחר. הסידור והתפילה הם מטאפורה לעולם הפנימי של היהודי, והם נותנים לו את הכוח למצוא את הכוחות שלו ולהתחבר למלך מלכי המלכים".
ממעמקים
בתקופה האחרונה בנה יהושע פרוייקט מיוחד ושמו 'מוזיקה תפילה'. מאחוריו כבר קרוב ל־100 הופעות בקהילות שונות ברחבי הארץ, בהן הוא מחבר את הקהל לקטעי תפילה באמצעות הרכב מוזיקלי מלא וזמרים אורחים.
"אני זוכר שלפני מספר שנים הייתי בכנס בבנייני האומה. מצד אחד היה תוכן יהודי עמוק, ומצד שני הפקה ופירוטכניקה כמו בפסטיבל מוזיקה. ברגע הראשון היה לי קשה עם זה, מדוע אנחנו צריכים להעתיק את התרבות האמריקאית? בשביל מה צריך במות גדולות, תאורה ומסכים, האם לא מספיק לנו התוכן?!
"בסוף האירוע הבנתי: דווקא המעטפת החיצונית והמקצועית יכולה לחבר אותנו לתכנים הכי עמוקים, והשליחות שלנו היא לקחת את הכלים הכי עוצמתיים שיש היום בעולם ולהעלות אותם לקדושה".
הוא נזכר במאמר חסידות של הרבי על הפסוק "ממעמקים קראתיך ה'", שם מובאות שתי הדעות של רבי יצחק ורבי אבא, האם מדובר במעמקי נפשו של האדם או במעמקים הגנוזים של הקב"ה. והרבי אומר כי בעצם אין כאן מחלוקת, אלא שתי הדרכים הולכות יחד: כדי להגיע למעמקים הגנוזים של העולמות העליונים, האדם צריך לעבור דרך מעמקי הלב שלו, להבין מה מעורר אותו. וכשהוא מצליח לחתור ולהגיע אל מעמקי ליבו, הוא יגיע במקביל לעומקים הרוחניים הגבוהים ביותר.
למה לא מתפלל לנו?!
בימים אלו הוציא לימוני את אלבומו הרביעי, עליו עבד בשנים האחרונות. האלבום החדש מהווה שוב שינוי כיוון במוזיקה שלו, והתכנים כמובן שואבים מעולמן של התורה והתפילה.
"את יהושע הכרתי במהלך העבודה על האלבום האחרון שלו", מספר שמוליק קפלן מגיש הפודקאסט ׳הללו׳ מבית ׳צמאה׳. "הכרנו עוד לפני כן באיזו התוועדות ספונטנית שעשינו ברדיו, ויהושע שלח לי את הסינגל שהוציא על התפילה״.
מדובר בניגון חסידי עתיק שמסכם את מהות התפילה בראי החסידות, והוא נקרא בשמו המקורי ביידיש "עסן עסט זיך". הניגון מבטא את תחושת החסיד רבי טוביה בלקין לגבי התפילה: "לאכול – אוכלים, לשתות – שותים, אבל מה לעשות שלהתפלל – לא מתפלל לנו…". כלומר, התפילה לא באה לנו בצורה טבעית כמו שאנחנו אוכלים ושותים. צריך להתאמץ, להתכונן אליה, ורק אז אנחנו מצליחים להתפלל כראוי.
את מילות השיר ביידיש ניסו רבים לתרגם לעברית, אבל התרגום והחרוזים לא משתלבים במנגינה כמו בשיר המקורי. "התרגום הוא לא באמת ׳לא מתפללים׳ כי אנחנו כן מתפללים", מסביר קפלן, "השאלה היא מה לעשות שזה לא מתפלל לנו".
"באותה שיחה ברדיו חשבנו איך אפשר לתרגם את זה לעברית, ואז אמרתי לו: הרי אנחנו בהתוועדות, אז צריך להתוועד על התוכן הזה. ובאמת, יהושע לקח את הניגון למקום של ׳ראפ׳ חסידי ועשה גרסה מעניינת. וזהו, שנינו שכחנו מהאירוע הזה והמשכנו הלאה.
״השנה ב׳צמאה׳ רצינו לעשות משהו ייחודי", מספר קפלן. "הפודקאסט ׳הללו׳ עוסק בסיפורים שמאחורי הניגונים, והמעניין הוא שברפרטואר הניגונים החסידי, עשרות ניגונים, אולי אפילו מאות, הם ניגוני תפילה״.
מדובר בניגונים של סערת נפש, בלי מילים, שחיברו חסידים וגם האדמו״רים עצמם תוך כדי שקיעתם בתפילה, ויש בהם געגוע וצימאון, כיסופים ועלייה – ביטויים לתהפוכות שעברה הנפש בעומדה לפני קונה. ״יש המון ניגונים שהתפילה היא ה־סיפור שלהם, ואנחנו שאלנו את עצמנו: איך מספרים את הסיפור הזה? איך ממחישים את האירוע שקורה בתפילה?
״החלטנו על קונספט מיוחד ומעניין״, הוא אומר ומסביר. "ב׳צמאה׳, כידוע, ישנם מופעי ניגונים, התוועדויות ויריד ספרים. החלטנו לעשות משהו חדשני – חוויה תיאטרלית, כמו מחזמר, רק שבמקום מונולוגים של שייקספיר, להבדיל, יהיו שם תיאורי תפילה ורעיונות שמעיפים את המוח, ושמתחברים עם הניגונים שמבטאים את העומק של הרעיונות והרגשות האלה".
כשחיפשו ב׳צמאה׳ מפיק מוזיקלי לאירוע כזה, מיד קפץ השם של יהושע. ״יש במוזיקה שלו משהו של תפילה, ׳הוקים׳ שבהם הוא מנגן תפילה, ויהושע באמת הביא לנו גם לחנים מקוריים לקטעי התפילה״.
השידוך בין הפודקאסט 'הללו' בהנחיית קפלן לבין עולם המוזיקה והתפילה העשיר של לימוני היה מיוחד מהרגע הראשון. "יש כאן ניסיון להביא את העומק של התפילה, מתוך שירה פנימית והתבוננות. במהלך המופע נעבור על סולם התפילה מ'מודה אני' ועד 'עלינו לשבח', ונביא בפני את הקהל את הניגונים והרעיונות שפותחים את הלב".
זו הפעם הראשונה בה יזכה הציבור לחוות אירוע מיוחד שכזה, בו עולם התפילה יעלה ב'לייב' על במה, באמצעות זמרים אורחים, כמו ביני לנדאו ואריה מויאל, קטעי מולטימדיה של רבנים ומשפיעים, יחד עם הרכב מוזיקלי חי שייתן עיבוד מיוחד לניגונים". הרעיון הוא להעביר לציבור מחזה שימחיש מהי תפילה של חיבור בין ההתבוננות במוח, הירידה לרגש, ואיך הביטוי של כל זה מתפרץ בניגון החסידי", מסביר קפלן.
"כמובן, כבר בפגישה השנייה שלנו חזר הסיפור עם ׳עסן עסט זיך׳, והפעם השלמנו את העבודה עליו. יהושוע נכנס לאולפן יחד עם הלהקה, ויחד הם ניסו 'לדבר' את אותו ניגון עתיק בשפה המוזיקלית של היום. הקליפ המיוחד שיעלה לרשת בימים הקרובים מבטא את הרגשות העמוקים של החסיד רבי טוביה, כשהוא מנסה להבין מדוע התפילה לא מתפללת לו. וכשהוא מתופף על התופים ומנגן את נעימת הניגון, גם החסיד יהושע לימוני מנסה לשאול את אותה שאלה, ומתפלל שיזכה להתפלל באמת…".
