הרב יצחק בן שחר, נשיא ישיבת קדומים, הינו מוותיקי ישיבת 'מרכז הרב' ומתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. למעלה מארבעים שנה הוא עומד
דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל בֶּן אֱלִיעֶזֶר, בַּעַל שֵׁם טוֹב בְּמְזִ'יבּוּז': הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: רבי בנימין קלצקר היה אחד
חצות לילה, מוצאי יום ירושלים. ברחבת הכותל נותר עוד הרושם של קדושת היום, בדגלים מונחים על הכיסאות וקבוצות נערים מחובקים השרים בתפילה שייבנה הבית כבתחילה.
התיאור הבא הוא בדיוני לחלוטין. ככה זה היה יכול להיראות אם רק היינו מקשיבים למה שאנחנו אומרים בתפילה. * אתה נכנס לבית מדרש. עדיין ריק
לכל חג יש הזמן המיוחד שבו הוא מופיע. אצלנו, קבלת התורה קשורה לשמחת תורה, ושמחת תורה קשורה אצלנו גם למלחמה שעדיין מתנהלת בעזה, ברחובותינו, בתוכנו.
נסעתי לנגן בכיכר החטופים והגעתי מוקדם. יש שם, בתחנת רכבת 'השלום', שורה של כיסאות בר כאלה, ליד שולחן. התיישבתי ופתחתי גמרא. אני אוהב את הניגודים
&נעמי כִּי שָׁמְעָה… כִּי פָקַד ה' נעמי מקשיבה. היא שומעת שיש מציאות אלוקית בעולם. שיש התחדשות. היא לא נכנעת למצב המציאותי. היא שומעת שמועה פנימית
בשנת תרפ"ח ערך החסיד רבי חַצֶ'ה (יחזקאל) פייגין מסע מריגה, לטביה – שם שהה באותה תקופה הרבי הריי"צ זי"ע, שר' חצ'ה שימש כמזכיר שלו –
שלום חברים. אנחנו רגילים לדבר על דוד מלכא משיחא כמי שמכין את התשתית לבניית בית המקדש הראשון או כמי שמנצח את מלחמות ישראל. הפעם, לקראת
מקובל לכנות את הרב משה לוינגר, שהשבוע ימלאו עשור לפטירתו (בערב יום שחרור חברון), 'אבי ההתיישבות היהודית בחברון', כשכמובן במקביל, העזר שכנגדו, הרבנית מרים, ראויה
רחבת הכותל התמלאה בהמון משפחות נרגשות, נושאות מאכלים רבים ושקיות מלאות באהבה. צבע ירוק זית שלט בעין, דגלים באדום לבן התנופפו ברוח, כנפי צנחנים ענקיות
"יוני, אתה מגיע הביתה לשבת"? "לא נראה לי, יש שבת חברים אצל ברידר". "אבל לא ראינו אותך כמעט חודש". "בסדר, אמא, אני אחשוב על זה,
מה תרצה להיות כשתהיה גדול? כל אחד חושב על משהו, או נזכר בשעשוע במשהו שרצה כשהיה ילד, אבל מי מאיתנו רוצה להיות… כלום? דוד מלך
שלום חברים. במוצאי שבת יחול יום השנה של האדמו"ר רבי מאיר מאמשינוב זצ"ל, סבו של הרבי הנוכחי, שאהבת ישראל וחביבות כלפי כל יהודי היו טבועות
אני אוהבת את ירושלים. זו העיר שלי. נולדתי וגדלתי כאן, ועד היום אני גרה בלב ליבה. ירושלים היא לא עיר רגילה. היא המרכז של העולם.
לחיים לחיים. אנחנו רוצים לדבר על הגישה הנכונה לקבלת התורה, ועל הדרך להתמודד עם המונעים המרכזיים לקשר עם התורה. פעם הייתי במילואים במורג, בגוש קטיף,
כדאי שאכתוב את הרעיון הזה מהר, כי תכף יהיו לי דוגמאות חדשות. בעצם, אין שום סיבה שאכתוב אותו מהר, כי תכף יהיו לי דוגמאות חדשות…
ערב חתונה – כך היא ההרגשה במחיצתו של הרב בניהו שמואלי שליט"א, מגדולי בעלי הקבלה בדורנו ומראשי המפיצים של ספר הזוהר, במהדורות מבוארות ומונגשות, לכל
"בחודשים האחרונים התחלנו לראות בציון הקדוש תופעה חדשה. מגיעות לכאן כיתות שלמות מבתי ספר לא דתיים, כשהם לומדים על ההיסטוריה היהודית העשירה הקשורה למקום וגם
אנחנו נמצאים בימי ספירת העומר המיוחדים, בהם אנו צועדים בספירת כל יום ליציאה ממצרים. בפנימיות, אנחנו מכינים את הלב, מתרוממים ומתחדשים עד לקבלת התורה בעזרת
הסבב הנוכחי הוא סבב מיוחד, סבב שמעביר אותנו ממצב של מודע לעל מודע. סביבי יש נשים רבות שהבעלים שלהן מגויסים כבר תקופה ארוכה. כקהילה אנו
כל פרויקט גדול מתחיל בחלום. שרטוט על נייר, קווים כלליים. אחר כך זה יורד לפרטים, מה ואיך ואיפה. האיכות והצבע, והגודל. למה הוא ישמש, עבור
יום ראשון בשבת, שבוע חדש, יש לי מין הרגל כזה מתחילת המלחמה, לפתוח חדשות, להתעדכן. בכותרת הראשית תמונה מפעם, חייל עם קסדה ועיניים בורקות. אותיות
לפני כמה ימים נכנס אדם למדרשת זיו. אפשר היה לזהות בשפת גופו שזו לו פעם ראשונה בבית מדרש. עמד קצת מהסס, מתלבט היכן להתיישב. ניגשתי
אחד הדברים המיוחדים שהרבי מלובביץ' זי"ע עורר על קיומם ועודד אותם מאוד, היה עריכת תהלוכות וכנסים לילדי ישראל בל"ג בעומר בכל מקום ומקום בארץ הקודש
פעם אחת נפגש האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור עם רב מסוים, ובתוך הדברים פנה הרב ואמר לבית ישראל חידוש לפרשת אמור: על הכפילות של התורה "אמור
חתונה היא תמיד אירוע מרגש. כל חיבור בין חתן לכלה הוא גילוי שמיימי חדש שלא היה לפני כן, ואי אפשר להישאר אדישים כלפיו. אבל יש
