השבוע התקיים בברוקלין, ניו־יורק, כנס השליחות העולמי, בו השתתפו אלפי השליחות של הרבי מלובביץ׳ הפועלות בבתי חב״ד ברחבי העולם כולו.
אם תשאלו באופן אקראי שליח או שליחת חב״ד אי־שם: ״למה אתם חיים בסוף העולם עם המשפחה, במקום בלי אספקה מסודרת של אוכל כשר ובלי חינוך מסודר לילדים?״ יש מצב שהם יענו לכם במושג שאולי לא הכרתם: ״באנו לברר ניצוצות!״
מה אמרתם? לברר ניצוצות??
כן כן. על פי הקבלה והחסידות, טרם בריאת העולם שלנו קרה אירוע מכונן המכונה 'שבירת הכלים', בו התפזרו ניצוצות של אלוקות וקדושה בעולם כולו, ואחד התפקידים שלנו כאן הוא 'לברר את הניצוצות' ו'להעלות את הניצוצות לקדושה'. בכל מקום בעולם בו אנחנו מסתובבים וחיים על פי התורה – אנחנו למעשה מבררים ניצוצות, עד לתכלית הסופית בבירור הניצוצות כולם בגאולה האמיתית והשלימה. על רגל אחת, זה חלק מהותי מתורת השליחות.
מושג השליחות יכול להיות טריקי.
מצד אחד כתוב ש"שלוחו של אדם כמותו" ממש. מחנכים אותנו, כשליחים, שאנחנו פועלים בכוחו של הרבי זצ"ל, המשלח. ובאמת, לפעמים בחיי השליחות אנחנו נקלעים לסיטואציות שאין לנו מושג מהיכן יגיע הכוח לצלוח אותן. למשל, כשאנחנו נשאלים שאלה שאין לנו מושג איך לענות עליה, ופתאום, ממש באורח פלא, אנחנו מרגישים שמוזרמים בנו כוחות שהם מעבר אלינו, וכך יוצאות לנו מהפה מילים או תובנות שלא ידענו שיש בנו.
ברמה כזו של עשייה, אתה מרגיש שאתה בכלל לא עובד בכוח שלך אלא בכוחו של מי ששלח אותך. למעשה, כאמור, זה החידוש של השליחות – אם אתה שליח של מישהו, אתה באמת חלק ממנו וזו חתיכת מחויבות.
רגע, אם כך, אין אותי?? היכן אני בסיפור הזה? ובכן, במידה מסוימת כן. יש כאן ויתור על ה'אני' שלך, כי אתה צריך להיות ממוקד במטרות של השליחות שלך, דהיינו של מי ששלח אותך.
מצד שני, שימו לב: השליחות היא הההה־הזדמנות להגשים את עצמך! הרי אין סיכוי שבאנו להעביר פה בעולם 90־80 שנה סתם כך ללא מטרה, וברור שיש לכל אחד מאיתנו שליחות ומטרה ייחודית. ובכן, זאת ההזדמנות שלנו להעמיק בשליחות הייחודית שלנו, וכשאנחנו מעמיקים בה ופועלים בכוחה החוצה, זה גם עוזר לנו אישית פנימה! בחיים האלה שעל פני הכדור ישנם אתגרים רבים וחלקים גם פחות נעימים, אבל כשאנחנו ממוקדים בשליחות שלנו – היא עוזרת לנו לצלוח אותם, מתוך נאמנות לעצמנו ולמטרותינו.
תבינו: בכללי, השליחות מחדדת את הזהות. אין כמוה כדי לחדד את הזהות העצמית ולפקס מטרות אישיות. בשליחות אתה הכי הכי לא מאבד את עצמך. דווקא מתוך ההתמסרות למשלח שלך ולמטרות השליחות, צומחת אישיות יציבה ונאמנה לעצמה.
וכעת, בתוך תפקיד השליחות הגדול הזה, לנו – הנשים – יש מרחב השפעה עצום, שעל הדרך גם עוזר לנו להיות מפוקסות בשליחות הייחודית שלנו בעולם דווקא כנשים.
הידעתם שהרבי דרש שהשליחות תהיה בזוג? אין שליח בלי שליחה. אתה רוצה לצאת לשליחות? תקים בית בישראל, וביחד עם אשתך תצא לשליחות. כי בתוך המערך הכללי הזה יש לכל אחד תפקיד שייחודי לו לאור זהותו דווקא כגבר או כאישה.
כנשים בשליחות, חשוב להישאר נאמנות לנשיות שלנו ולתכונות הייחודיות לנו כנשים. בטבענו יש לנו כוח השפעה עצום. למשל, כוח החינוך בדרך רכה וטבעית טבוע בנו, מה שנותן לנו ערך מוסף עצום. כנשים אנו גם יודעות ליצור חיבורים בקלות. הרי בתוכנו מתחולל החיבור בין גוף לנשמה, כשאנחנו מביאות חיים לעולם. אם כך, סביר להניח שככל שנישאר נאמנות יותר לזהות הנשית שלנו – נצליח גם בשליחות שלנו.
ואם דיברנו על השליחות הנשית ועל כך שחייבת להיות אישה בתמונה, אתם ודאי מכירים את התמונה המפורסמת מהכנס השנתי כל שליחי הרבי מלובביץ' בעולם. ובכן, חשוב שתדעו שיש גם תמונה נשית כזאת! אלפי השליחות של הרבי, ואני בתוכן, שהשתתפו בכנס, עברו מסע בן כמה ימים, מגבש ומחזק, שמינף את כוח השליחות שלהן, והתמונה הזו על הרקע של 770 – בית היוצר לשליחות – מפעימה אותי כל שנה מחדש.
לסיום נאמר שוב: כשאנחנו עוסקים בשליחות וממוקדים בה, זה עוזר לנו לשמור על עצמנו ועל משפחתנו מכל כך הרבה בעיות מיותרות. בדור שאפשר לראות בו אובדן דרך או בלבול – להיות שליח בעם ישראל זה ממש סטארט־אפ חינוכי.
הכותבת היא שליחה בישראל בחב״ד בקמפוס ובחב״ד לנוער
