חברים יקרים, נכנסנו לאור המיוחד של חודש אייר שכולו בתוך ימי ספירת העומר. ראוי להזכיר את דברי השפת אמת המצביע על כך שימי הספירה נזכרים בתורה בתוך פרשת המועדות – בין פסח לשבועות – כי הם ימים חגיגיים כמו חול המועד, כך שאנו בתוך תקופה של קדושה רצופה, מחג יציאת מצרים עד קבלת התורה.
כהכנה לסיפור הבא, נוסיף כמה ממילות הנחמה שמופיעות בהפטרת פרשת השבוע; מילים שבכל זמן יכולות לעודד ולשמח. וכך נאמר בדברי הנביא עמוס: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱ־לֹהֶיךָ".
חברים יקרים, את המילים היקרות הללו כדאי לקרוא בלב מרוכז בבית הכנסת, בבית או גם בגיליון שבידכם, וזאת כהקדמה לסיפור החסידי דלהלן.
לא להשתעבד
מעשה היה בתלמידי האדמו"ר הצמח צדק שמאוד רצו להיות אצלו בליל הסדר. כיוון שהם היו שרויים בעניות גדולה, לא היה בידם כסף כדי לעשות את הדרך בכלי תחבורה, ומשכך הם יצאו למסע של הליכה רגלית לעיירה לובביץ', מתוך תקווה שיוכלו להיות עם הרבי בליל הסדר, ומתוך ציפייה לקבל ממנו דרך בעבודת ה' ובפרט לאור זמן חירותנו – החירות לעבוד את ה' ולממש את כיסופי הנשמה.
כשהגיעו סוף סוף ליעדם, נודע להם שהצמח צדק נוהג לערוך את הסדר רק עם בני משפחתו הקרובים. אתם יכולים לשער את האכזבה, אחרי ימים רבים של הליכה מאומצת, ובמיוחד כאשר המניע שלהם הייתה השאיפה הרוחנית לזכות לגילויים חדשים בעבודת ה'. במאמר מוסגר, נזכיר שהיו צדיקים שפתחו את הדלתות בליל הסדר לתלמידיהם וחסידיהם והיו שנהגו אחרת, ומי יבוא בסוד עבדי ה'.
בצר להם, אמרו החסידים לעצמם שאם לא מתאפשר להיות עם הרבי בליל הסדר, לפחות ינסו להיות אצל בנו השני, המהרי"ל – רבי יהודה לייב, שלימים נודע כהאדמו"ר מקאפוסט – כיוון שידעו שגם אצלו אפשר לזכות לאורות נפלאים בליל הסדר, בדומה למה שהם כל כך השתוקקו. אבל לצער הלב, גם מבית המהרי"ל לא התקבלה רשות לארחם, כיוון שגם הוא נהג שלא יהיה אף אחד בליל הסדר על שולחנו מלבד בני המשפחה. הפעם החסידים לא יכלו לשאת את הכאב, ואחרי הפצרות מרובות הם קיבלו רשות להיכנס לשולחנו של המהרי"ל – אבל רק לאחר שיסיים לערוך את הסדר.
הבשורה הזו עודדה ושימח את ליבם, ובאמת לאחר שערכו את הסדר באכסניה שלהם הם מיהרו לביתו של המהרי"ל, והוא נכנס עמהם בדברים אודות המשמעות של מושג החירות, שהוא ההפך משעבוד. לפעמים אנשים משועבדים באופן אובססיבי למחשבה שטוענת שדבר מסוים צריך להיות בדיוק כמו שהם חושבים, כמו בהקשר לחסידים הללו שחשבו שאם לא נהיה בליל הסדר על שולחנו של הצמח צדק או אצל בנו, לא נוכל להשיג את ההשגות הרוחניות למשך כל השנה. אבל – חידד להם המהרי"ל – רצון ה' הוא שתהיה לנו חירות אמיתית. זאת אומרת, שאם הדברים מסתדרים כמצופה – אדרבה; ואם לא – עלינו לדעת שזו דרך אחרת לפגוש את ריבונו של עולם.
דבקות בצבא הצאר
המהרי"ל המשיך וסיפר לאורחים שבמהלך החורף של השנה הקודמת הגיע ללובביץ חייל 'קנטוניסט' – צעיר שמסר נפשו על שמירת מצוות בשורות הצבא הרוסי, כאשר הוא חווה קושי בל יתואר כדי לשמור על כשרות, שבת וכל היבט שהוא. הוא נכנס אל אביו הצמח צדק וטען בפניו שהוא מרגיש שהוא כבר לא יכול לעבוד את ה' בתוך כל ההוויה הנוראה הזו של צבא הצאר.
מה השיב לו אבא, הצמח צדק? – המשיך המהרי"ל וסיפר – הוא הסביר לו כך: כיוון שה' סובב את הדברים שאתה נמצא במצב הנורא הזה ואין לך אפשרות לשנות אותו, בוודאי יש לך היכולת לעבוד את ה' ולמלא את רצונו בצורה שלמה ובשמחה ממש, גם כשהנסיבות ממש לא נראות כך.
אבי – אמר המהרי"ל – האיר לחייל את הדרך והורה לו איך להתחזק במצבו הנורא ולהיות עבד ה' בכל מצב ובכל זמן, וגם הדריך אותו בפרוטרוט לגבי ההתמודדויות השונות במציאות המעשית שהוא חי בתוכה, ולימד אותו שגם בתוך המציאות הבלתי־רצויה הזו הוא יכול להיות בן חורין ולדבוק בה'. ספציפית הוא הדריך אותו בנושא ליל הסדר, זמן חירותנו, מתוך הכרה שהמעמד הזה הוא השורש של עם ישראל.
לפני זמן מה – סיים המהרי"ל את סיפורו – הגיע הקנטוניסט שוב לאבא, והפעם כדי להודות לו על כך שבזכות ההוראות שהעניק לו, הוא הצליח לשמור על עצמו בהכרה שהוא יהודי, להקפיד על המצוות שהתאפשר לו לקיים בתוך המסגרת של הצבא הנכרי – הכוללת מטבח טרף, אווירה עוינת וחברה מקולקלת – ואפילו להרגיש דבקות של קשר עם ה'.
להסתכל, להודות ולחייך
אותה חבורת חסידים ששמעה את הדברים מפי המהרי"ל לא היו אנשים פשוטים; יש להניח שבמסורת החסידית יכנו אותם 'בני עלייה' ועובדי ה' באמת. ואף על פי כן, המהרי"ל הצליח להאיר להם נקודה שאולי הם לא תפסו קודם לכן בכוחות עצמם: אם חייל קנטוניסט שנמצא באופן מתמיד במצב שזכאי להיקרא בלשוננו 'על הפנים', למרות זאת הוא אינו משועבד כלל למצבו ויכול להיות דבוק בה' בשלמות ובשמחה, כך גם החסידים בני העלייה בוודאי אינם משועבדים לשולחן הסדר של הצמח צדק או לסדר אחר וכדומה, ויש להם אפשרות להגיע לדבקות שהם כל כך רוצים בכל מצב.
מי ייתן שהדברים הללו יחלחלו גם בנו. בוודאי טוב לערוך תוכניות ולפעול כדי שהמציאות תהיה כמו שרצינו בתום לב, ועם זאת תמיד עלינו לזכור שגם כשהדברים לא מסתדרים כמו שחשבנו שנכון להם – כבר קיבלנו מריבונו של עולם את המתנה של זמן חירותנו, מתנה שהולכת וממשיכה איתנו בכל יום מימי ספירת העומר ובמשך כל השנה, ובזכותה יש לנו היכולת תמיד – גם כששומעים חדשות לא טובות או חווים מצבים לא רצויים – להסתכל סביבנו ולראות את הנוכחות של ה' בכל זמן ומצב. לזה ייקרא חירות אמיתית: להסתכל סביבנו, להודות ולחייך.
חברים יקרים, לחיים! מי שיקנה יין משובח לסעודת שבת זו או בשבתות הקרובות, כדאי שיקרא בקול את הפסוק הזה: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם", ואחר כך יעשה לחיים על יין ארץ ישראלי משובח ומהודר, ולהודות לה' על תחילת מימושה של הנבואה המופלאה הזו. לחיים לחיים.
