חברים יקרים, היום אני רוצה להתוועד איתכם על דמותו של הרבי מאיז'ביצא, בעל 'מי השילוח', שהוא אחד הספרים המופלאים בתורת החסידות שמלמד אותנו מהו לימוד זכות על עם ישראל גם בזמנים שהמלאכה הזו נראית מאתגרת. זה אחד הספרים שכדאי להכיר וללמוד ממנו, וכמובן גם כן ליישם את הנלמד.

אתם יודעים, בדרך כלל הרבי יותר מפורסם מתלמידו, אבל לפעמים התלמיד יותר מפורסם מהרבי. לענייננו, למרות ששמו של בעל מי השילוח נודע בתפוצות ישראל, אפשר לומר שבמידה מסוימת תלמידו רבי צדוק הכהן מלובלין התפרסם יותר. בבתי מדרש רבים שספרי החסידות הפכו בהם למטבע מהלכת, ספריו של רבי צדוק תופסים מקום של כבוד. ובאמת, עוד לפני שרבי צדוק הכיר אותו הוא היה כבר מגאוני פולין, מהעילויים הגדולים, ואחרי שהוא התוודע לרבי מאיז'ביצא ודרכו לתורת החסידות הוא נהפך לאיש אחר, כאשר עד סוף ימיו היה דבוק בו כחסיד אל רבו.

בין ממוני לממון הזולת

והנה הסיפור שלפנינו: באחת ההזדמנויות בהן הייתה קבלת קהל אצל רבי צדוק, הגיע אברך צעיר והגיש 'קוויטל', פתק ובו בקשת ברכה. בתגובה, הרבי שאל אותו האם הוא למדן, כלומר: האם הוא תלמיד חכם העוסק בלימוד התורה. הגבאי שנכח שם התפלא מאוד. הוא הכיר היטב את שיגו ושיחו של הרבי, והוא לא נתקל קודם לכן בשאלה שכזו מצידו. אפילו את חסידיו ואנשי שלומו מעולם לא שאל הרבי מישהו מהם אם הוא למדן, ובפרט שאותו אברך עליו אנחנו מספרים לא היה מהמגיעים בקביעות אל הרבי, אלא הוא הזדמן לשם באקראי בעלמא, יחד עם אחד מידידיו שעבר אצל רבי צדוק.

הדבר התמיה את הגבאי, ואחרי שהאברך הלך לדרכו הוא הרהיב עוז ושאל את רבי צדוק למה שינה ממנהגו ושאל את אותו אברך אם הוא למדן. אמר לו רבי צדוק: בוא ואספר לך, ומעשה שהיה כך היה.

אביו של אותו אברך – פתח רבי צדוק – היה מחסידיו של מורי הרב הקדוש מאיז'ביצא, ולפרנסתו היה סוחר בקר. בשלב מסוים הוא עזב את הרבי מאיז'ביצא והחל לנסוע לאדמו"ר אחר. פעם אחת התרחשה מגפת דבר בעדרו, ורבות מהבהמות שלו מתו באופן יוצא דופן. הוא בא לאדמו"ר החדש שלו והשיח את צערו, אך הרבי לא ענה לו מאומה. כשחזר לביתו, ראה שההפסד הולך וגדל והמגפה לא פסקה. הוא נסע שוב לרבו ושוב הרבי לא הגיב לו, וכך הוא חזר הביתה בפחי נפש כאשר הוא נאלץ לראות לנגד עיניו שכבר איבד את כל הונו.

צערו של החסיד היה גדול, ובעיקר בשל העובדה שגם ממון אחרים שהיה נתון אצלו בהלוואה עמד לרדת לטמיון. כיוון שהיה סוחר ממולח, היו אנשים שהשקיעו את הנדוניות שלהם אצלו על מנת שיתחלק איתם ‫ברווחים העתידיים, והוא לא ידע את נפשו. ‫אתם יודעים, ‫לפעמים כאשר לאדם יש הפסד אישי, ‫איכשהו, ככל שהדבר כואב ‫הוא יכול להכיל אותו. אבל כשאחרים שנתנו בו אמון ‫גם הם מפסידים, ‫זה יותר כואב מכל דבר אחר. ‫

לענייננו, הצער על אובדן כספם של אותם אנשים, ‫שחלק מהם גם עסקו בתורה ‫בהתמדה וברוגע בזכות הרווחים שהיה חולק איתם ‫באמצעות המסחר שלו, לא הניח לו. ‫החסיד נסע פעם שלישית לרבו, וכשנכנס לחדרו פנימה בכה לפניו במר נפשו ‫על האסון הנורא שקרה לו ‫במיתת הבהמות, ‫וביותר על הפסד ממון אחרים ‫שתחת ידו.

‫הפעם פצה הרבי את פיו ואמר לו: ‫מה ביכולתי לעשות? ‫סע אל הרבי מאיז'ביצא, ‫אליו היית נוסע קודם לכן, ‫והוא יושיעך. הפעם הנסיעה הייתה קשה ‫עליו מאוד, ‫עד שחשב שאם היה מדובר רק באובדן הממון שלו ‫היה מניח את כל ההון שירד לטמיון – העיקר לא לנסוע שוב לאיז'ביצא…. בסוגריים ‫צריך להסביר שמדובר היה בחסיד אמת, ו‫כיוון שהרגיש ש‫דרכו של בעל מי השילוח אינה הולמת אותו, ‫לא רצה לשוב אליו עוד. ‫אבל כעת הוא כבר לא היה יכול לחזור בו, ‫והוא החליט שעל אף שאין לו כל רצון לכך, בשל הדאגה שלו לממונם של אחרים שהיה מופקד בידו ‫הוא ייסע לאיז'ביצא.

ישועה כפולה

כשהחסיד הגיע לפני הרבי ושח בפניו את דאגתו וצערו, ‫שאל אותו הרבי ‫האם מהיום והלאה ‫הוא מתכוון לחזור לנסוע אליו כמקודם ולהמשיך להסתופף בצילו. ‫אותו חסיד ענה לרבי באמת, ‫כי הדרך שלו – ‫של הרבי מאיז'ביצא, בעל מי השילוח – ‫לא מצאה חן בעיניו, ‫ולכן הוא כנראה לא יחזור לנסוע אליו. ‫שאל אותו הרבי עוד: ‫ומה תאמר אם תבוא לך ישועה על ידי? החסיד לשעבר ‫השיב בפשטות: ‫אני אומר שעשיתם לי כישוף… ‫

את כל זה, כאמור, סיפר רבי צדוק לגבאי שלו ‫ששאל למה הוא התעניין ‫באברך מסוים שביקר אצלו אם הוא למדן. ‫בשלב הזה – סיפר רבי צדוק – ‫הרבי מאיז'ביצא התפעל מאוד ממידת האמת של אותו חסיד ‫שלא הסתיר את מחשבותיו הפנימיות ולא רימה אותו, ‫כאשר ענה שהוא לא מתכוון להמשיך לנסוע אליו, וגם אם הוא יושיע אותו מצרתו ‫זה עדיין לא יגרום לו להתפעל מכוחו. ‫הרבי הבין שכל כוונתו ‫לשם שמים, ו‫הוא הבטיח לו שמהיום ואילך המגפה בבהמות שלו תיפסק. ‫עוד הוא הבטיח לו שהונו ‫יוכפל פי כמה וכמה, ‫ולא רק זה – כנראה הרבי ‫ידע גם את העובדה שהוא טרם נפקד בבנים – ‫הוא הבטיח לו שייוולד לו בן זכר ‫שיגדל לתלמיד חכם גדול. ‫

סיים ואמר רבי צדוק: זה האברך שהיה אצלי עכשיו, ‫ולכן שאלתי אותו אם הוא למדן כדי להיווכח שהברכה של מורי הקדוש, ‫הרבי מאיז'ביצא, ‫התקיימה במלואה. ‫

לחיים, חברים יקרים, זה סיפור על גדולתה של מידת האמת ‫ועל מעלתן של מידות טובות. ‫הוא מלמד עד כמה לפעמים ‫אדם יכול לשאת הפסד אישי, ‫אבל כשהדבר נוגע לממונם של אחרים ‫הוא צריך לצאת מגדרו. ‫כך, למרות שהחסיד כל כך לא רצה ‫לשוב ולפגוש את רבו לשעבר, ‫משמיים גלגלו שהוא יגיע אליו שוב, ‫ובזכות הכנות ‫והדבקות שלו במידת האמת ‫הוא זכה לישועה הנפלאה. ‫יהי רצון שנזכה להידבק בדרכי החסידות, ‫ולחדש את ההיכרות עם בעל מי השילוח. לחיים לחיים.