דניאלה וייס אמרה לי בכנס חזרה לגוש קטיף: "אתה יודע מה מניע אותי ליישב את ארץ ישראל? השמחה על כך שאני יהודייה! פשוט שמחה על הזכות הזאת".
לכבוד חודש אדר א' צריך כבר להתכונן לשמחה ולהזמין אותה בנפשנו, אפילו בימים מורכבים כאלה.
יש ביטוי באידיש: "עס איז שווער צו זיין א איד" – קשה להיות יהודי… לרוב, כשרוצים לבטא את הקושי בחיים היהודיים, אומרים את זה עם "קרעכץ" – אנחה כזאת שבוקעת מעומק הלב.
כמה שמחתי כששמעתי שרבי משה פיינשטיין, 'פוסק הדור' באמריקה, אמר שאסור לומר את המשפט הזה. פשוט אסור! באדר זוכרים שלהיות יהודי זה לא מטען כבד… להיות יהודי זו שמחה.
ידוע המשל המתוק של המגיד מדובנא על אותו דוור שסחב חבילה כבדה, כולו מזיע נעצר מול מפתן הדלת כדי למסור את דבר הדואר.
הנמען, מבלי לפתוח את הדלת, מגיב לעומתו ביבושת: "זו איננה החבילה שלי".
– "איך אתה יודע? עוד לא ראית!"
"אני שומע שאתה מתנשף ומזיע מהסחיבה", ענה האיש מעבר לדלת, "ואילו דבר הדואר שאני מחכה לו הוא מכתב במעטפה קטנה וקלה…"
אם אתה סובל ונאנח – אומר לי בורא העולם בחודש אדר – כנראה שזה לא מה שביקשתי.
עוד בצפת, בתחילת המסע שלי שם, שמעתי מין אגדה הומוריסטית קצרה, ככל הנראה אין לה שום מקור (חח):
פעם רצו היהודים בעיירה להחזיר את התורה. נעבעך…
אמר להם המלאך הממונה: "אין בעיה, תניחו אותה פה על הדלפק ו'תזדכו על הציוד'…"
הם כמעט הניחו שם מה שהניחו, אלא שאז אמר להם המלאך: "לצערי, את החומרות אתם חייבים עדיין לקיים".
– "למה?!", שאלו, "אמרת שאפשר להחזיר! וזה הכי קשה!!…"
יצאה בת קול ואמרה: "אכן אמרתי שאפשר להחזיר, אבל את החומרות – אני מעולם לא נתתי…" (חחח)
אם באלול מתכוננים להיות רציניים, צועקים ארוכות "אלוּוּוּוּוּוּוּל", ונוהגים להוסיף ש"אפילו הדגים בים רועדים!", אתם מוזמנים לראות אותי בבוקר ראש חודש אדר נכנס למדרשת זיו. דבר ראשון אני צועק: "אדאאאאאר!!!" ומוסיף בצעקה: "אפילו הדגים בים רוקדים!! אפילו הדגים בים שרים!"…
אלול זה "אוחילה". זה רצינות. זה להביט אחורה ולפשפש במעשים. באדר שרים "מישֶ-מישֶ-מישֶ" ומביטים קדימה בניצנים שפורחים בכל מקום. באלול מכים על הלב, באדר משחררים את הלב. וכשנקרא השנה בתורה בחודש אלול "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה", נבוא מוכנים. כי השנה אני מוסיף עוד בקשה בשם בורא עולם: הראשונה והפשוטה היא: איך עבדת את ה' – בשמחה. והשניה: שמחה והתפעלות על הזכות הזאת… אתה מופתע ושמח כאילו זכית באיזה פרס.
מכירים את הצילום ההוא בעיתון של האיש שזכה בלוטו? אמנם הוא לובש מסכת קרטון על פניו, אבל בוודאי שהוא צוהל בפנים. כך גם אנחנו בחודש אדר: לובשים מסכה ומתחילים לשמוח מבפנים. שמחה על כי זכינו!