רוצים לשמוע בדיחה טובה?
גלידה בהכשר הבד"ץ.
*
כן, כן, אני רואה את המבטים האלו שאומרים: "תירגע. בלי פאניקה. הכל בסדר. עוד מעט יגיעו האנשים בחלוקים הלבנים, הם נחמדים מאוד ורק רוצים לעזור. הם יתנו לך זריקה ואחר כך ייקחו אותך למקום טוב עם אנשים טובים שיעזרו לך".
לפני שאתם מאשפזים אותי תנו לי כמה דקות של חסד לנסות להסביר את עצמי.
*
תנסו לדמיין את הסיטואציה הבאה:
אתם בחולצה לבנה. בכל זאת, לא כל יום אתם מוזמנים באופן אישי לבית של הרב.
האמת שתמיד שמעתם על הרב, אומרים שהוא מהצדיקים הנסתרים, המופתים שמספרים עליו יכולים למלא כמה ספרים, אבל אף פעם לא חשבתם שתוכלו לפגוש אותו ככה באחד על אחד. אבל לפני שבועיים הסתבר לכם שחבר של חבר שלכם הוא נכד של הרב שהואיל בטובו לסדר לכם פגישה משותפת עם הרב. לא סתם פגישה, פגישה אצל הרב בבית.
אז עכשיו אתם עומדים מחוץ לדלת מתרגשים מאוד, הלב דופק ואתם מזיעים, בכל זאת, צדיק כזה לא פוגשים כל יום. החבר דופק על הדלת והרבנית פותחת אותה ושואלת מה אתם רוצים. אחרי שהזדהיתם הרבנית מחייכת ומכניסה אתכם פנימה.
אתם בקושי הולכים, הרגליים רועדות, והרבנית מובילה אתכם למטבח שם הרב נמצא עכשיו.
אתם נכנסים למטבח ורואים את הרב יורד על צלעות כבש. לא אוכל ככה עם סכין ומזלג, פשוט יורד, כמו אחרון החבר'ה, על הצלעות, כשהידיים והפנים מלאות שומן. ליד הרב יש כבר ערימה מכובדת של עצמות ונראה שהוא בהחלט שקוע עד הסוף בצלחת. כשהרבנית מציגה אתכם הרב עוצר, מלקק את האצבעות ומושיט לכם יד.
*
דמיון מופרע, נכון?
אבל מה לא בסדר בציור המוזר הזה? הרי אם הייתם נכנסים לבית של חבר שלכם והייתם תופסים אותו בדיוק באותה התנוחה התגובה שלכם הייתה אחרת לגמרי, יותר בסגנון של: "למה לא אמרת שיש צלעות כבש שאפשר לרדת עליהן?" ותוך דקה יש שם שני בבונים ולא אחד.
התשובה ברורה – אם הרב הוא איש קדוש הוא צריך להיות עם נורמות התנהגות של איש קדוש, ויש דברים שממש לא מתאים שאיש קדוש יעשה … לרדת על צלעות כבש לדוגמה.
*
אם נסכם את התחושה שלנו זה נראה בערך ככה:
יש בעולם אנשים קדושים עם נורמות התנהגות של אנשים קדושים.
אבל אנחנו לא באמת אנשים חשובים, וכנראה גם לא כל כך משמעותיים, ובטח לא קדושים אז ה' לא ממש מצפה מאיתנו לכל מיני דברים. ולכן הוא גם זורם עם היותנו פרות מפותחות מהלכות על שתיים עם נורמות התנהגות של פרות מפותחות מהלכות על שתיים.
או במילים אחרות – לאנשים מיותרים כמונו מה שאסור – אסור, אבל מה שמותר – אז קדימה בלגאן. איזה כיף!
מזל שיש גלידה בד"ץ.
*
באופן מפתיע משהו, התורה לא ממש זורמת עם ההרגשה שלנו.
" קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" זו מצווה, וכמו שהרמב"ן מנסח את זה: "לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
שלא נתבלבל. זו לא מצווה לאיזה צדיק עליון וקדוש, וגם לא ליהודים מורמים מעם, זו מצווה לכל יהודי. ובבסיס של המצווה הזו מונחת הנחת מוצא פשוטה – אתה יהודי? אתה קדוש! ובדיוק בגלל זה מצופה ממך נורמת התנהגות של קדוש.
אז ברור שיש מדרגות בקדושה, ונורמות הקדושה משתנות בין יהודי ליהודי, אבל בסוף כל יהודי צריך להסתכל על עצמו ולבדוק שביחס לעצמו הוא לא שוקע בתוך הבוץ של העולם הזה, אלא מתרומם טפח מעל הקרקע.
או כמו שחסידים נסחו את זה:
האסור – אסור, והמותר – מיותר.
