באחד משידורי המלחמה שאלו אותי אם זו תחילתה של מלחמת גוג ומגוג. לא התכוננתי לשאלה הזו ובטח שלא ידעתי מה לומר. מה, בגלל שיש לי כיפה אני חוזה עתידות ורואה בדיוק את התורה דרך החדשות? גם אם יש לי השערה שהנה הגאולה תתחיל מפוטין, עדיין זה לא אומר שאני יודע.
בכל זאת זה קורא לי להתבונן על העניין, רחוק מהמצלמות, בשקט. מה קורה כאן? תמונות מאוקראינה הבהירו לעולם שחלומות על עולם חדש בו האדם החופשי לוקח את גורלו בידיו ומחליט שלא יהיו עוד מלחמות הוכיחו שזו מחשבת שווא. תמיד יש את היצר הזה למלכי האומות לצאת ולכבוש. העולם הכריז מאז שהתחבר לאינטרנט שאין מלחמות בעולם ואין בהן צורך, כך לפחות חשבו האירופאים והאמריקאים. בצד השני של העולם, במזרח שלנו, לא הכירו את הנוסחה הזו. שם ממשיכים את מה שהיה תמיד. מלחמות.
הפעם, המלחמה נראית מכל טלפון. הנה המקומות היקרים לנו באוקראינה נראים פתאום אחרת. הציון של רבי נחמן באומן כשברקע פטריות עשן. מזיבוז של הבעל שם טוב מסתתרת במקלטים. כן, ההיפוך יכול לבוא בכל רגע וזה נראה אימתני ומפחיד. אבל זה בדיוק הרגע לעוד קצת אמונה. ההיפוך, כך אומרים לנו, הוא לטובה. רק טוב יצא מזה. הו, זה כבר מרגיע.
ובכל זאת, מה עוד אפשר לראות כאן? מה זה מזכיר לי? במבט ראשון, זה כמו בסיפורים על כל מלכי הגויים, שלנגד עיניהם עומדת רק דמותם וחלומותיהם. כמו בספורי המעשיות של רבינו על מלך שהחליט לכבוש מדינה, ככה סתם פתאום. כל המעבר מסדר לאי סדר עובר במלחמה פתאומית שאף אחד לא צפה. מציאות מסודרת, שקטה ו'בטוחה' עוברת ברגע למציאות הפוכה לגמרי. המלחמה היא האות להיפוך. היא גם האות לשינוי, היא המעבר בין מה שחשבנו לבין מה שהנהגתו יתברך מייעדת לעולם. בסיפורים של רבנו המלחמות היו דרך להתעלות וגם לאבד הכל. דרך להרוס את המבנה הקיים ולחזור ולבנות משהו חדש. זה עובר במלחמות אך מסתיים בטוב.
מה אני אמור לעשות שיש מלחמה? לבדוק את את מהלכי הרוסים לעבר קברות צדיקינו שם? להתעדכן? או פשוט לבדוק את היצר הזה של המלחמה? אנחנו נדרשים לצאת לקרב על הרוחניות שלנו, על החומריות שלנו, על קיום היהדות והמצוות שלנו. זו מלחמה שלא הופכת את העולם בחוץ, היא מתחילה פנימה בתוכי. המלחמה שבחוץ מסמלת שיש מלחמות של סכסוך, של חוסר שלום, של עימות מתמיד. והוא נמצא גם בתוכנו. כל אותם מתחים והתנגשויות בין הרצונות סביבנו. כל הפעמים שכביכול יש שקט אבל הנפש מרגישה עימות שקט ולא מרפה. זה העימות שפוטין מתחיל ומגיע עד לבית שלי, או שבעצם הוא היה תמיד קיים ופוטין רק מזכיר לי. כמו שאומר רבנו, זה נמצא בכל מקום.
"כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלוֹקוֹת, הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת בֵּין הַשְּׁכֵנִים וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו, וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עַל לִבּוֹ הַתַּכְלִית שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָאָדָם מֵת, כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לא יִהְיֶה עוֹד וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה. וְדַע שֶׁהַכּל אֶחָד, שֶׁהַמַּחֲלקֶת שֶׁבִּפְרָטִיּוּת בֵּין אִישׁ וּבֵיתוֹ וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל הוּא גַּם כֵּן מַמָּשׁ הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת, כִּי כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הוּא בְּחִינַת אֻמָּה מְיֻחֶדֶת, וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה עִם זֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בֵּין הָאֻמּוֹת".
אז מה זה אומר? שבעצם בכל יום מנסים לספר לנו בחדשות על כל מיני מלחמות כדי לקחת מאיתנו את החיות שלנו. בכל יום שאני משקיע במחלוקת, אני מת. בכל יום שאני מבין את זה, אני מתחיל לחיות. בעצם יש כאן את הכלל הראשון במלחמה הפנימית – זיהוי האויב או הידיד. זיהוי התנועה.
יש בתוכי מאבק שנראה עד למסך של אירופה. אני צריך להתבונן על זה כי בוודאי אין סתם בעולם. אם זה גוג ומגוג אני עדיין לא יודע, אבל אני כן יודע שצריך לצאת ליער לבדוק מול מה אני נלחם. איפה ההתנגדות שלי לקבל את המציאות של השם בעולם. איפה אני לא מקבל את המציאות שלי ומנסה לכבוש בכוח. זה טבעי? כן, כמו מלחמות וגנרלים, אלא שאני יהודי. אני רוצה להגיע לקרבת השם יתברך. לא משנה לי איך קוראים למלחמה הזו, היא חלק מחיי הפנימיים, ובעוד שבועיים אני אקרא במגילה את התסריט: פעם אחת היה מלך שהפך את המציאות השלווה, היתה מלחמה והשם הוביל אותנו לעוד ישועה. מי אמר שלא עושים לנו הכנה לפורים? ישן, אבל הכי חדש שיש.
