בס"ד

בואו נודה בזה

בואו נודה בזה

"אפשר לשאול אותך שאלה?" פנה אלי מישהו אחרי הרצאה בה סיפרתי את המסע של תהליך התשובה שלי. "כן, אחי היקר"
אמרתי. "היה לי קשה עם משהו שאמרת בסיפור האישי שלך…".
קהל דתי תמיד אוהב לשמוע הרצאות על חזרה בתשובה של חילוני שהתפכח. בהרצאות האלה אני מנסה שבמקום 'מורשת
קרב', ההרצאה תהיה גם עזרה וסימון דרך. זה שאדם התעורר יום אחד והבין שיש השם בעולם וחזר, זה אולי סוף של סיפור אחד אבל זה בעיקר תחילתו של סיפור חדש וארוך שאותו לא מסכמים בהרצאות.

לחזור בתשובה זה לא תהליך עם הפי-אנד כמו לשים כיפה ולצעוד לעבר השקיעה. ומה אתה עושה ביום אחרי שהכיפה על ראשך והאמונה בליבך? איפה אתה בוחר לגור, מה צבע הכיפה שעל ראשך, מי מדריך אותך? השלבים האלה במהלך התשובה הם לא סיפור להרצאה, אלא לחיים. חיי יום יום עם עבודת השם אמיתית, עם קדושה בתוך המציאות המטורפת סביב.
התחלתי לשאול את עצמי מה היה לו קשה, לאדם שניגש אליי. "היה לי קשה," המשיך הבחור, "עם זה שאמרת שאתה לא יכול
להיות יהודי עם לב בוער להשם יתברך ללא צדיק. למה אני חייב צדיק? אין צדיק שאני רואה ממולי, ואם יש – זה אולי אני עצמי
בפוטנציאל".

חייכתי קלות. עכשיו הבנתי למה השם יתברך פתח את הסכר והזרים אל תוך העולם הדתי עשרות אלפי בעלי תשובה. אולי כי אותם בני אדם שהגיעו מהחיים הכי נמוכים ולא קדושים, ידגימו לעולם הדתי כמה עזרה בן אדם צריך. כמה הוא לא יודע את דרכו, לכמה הדרכה הוא זקוק ולרפואה ונחמה בכל רגע ורגע בתוך עולם המצוות.

למי שהיה בעומקים של המקומות שאני הייתי בהם, אין שאלה אם צריך צדיק או לא צריך. השאלה שלי היא מי ירפא את הלב שלי הכי מהר שיש. מי יסמן לי בעיניו ובספריו שהוא קולט את המקום שלי. "טוב" אמר היהודי היקר, "זה כנראה נושא לשיחה ארוכה מאוד".
הסכמתי איתו והוספתי לו כותרת ברמת הסטיקר; גודל החולה כגודל הרופא. איך תכיר את מצבך? אולי, אמרתי, עדיף שתלך
לקבר של צדיק ותנסה להתבודד שם. תבקש עזרה מהצדיק שיעזור לך עם השם יתברך. שיעזור לך היכן שאתה.
זה כבר היה יותר מדי, קלטתי באיחור של שניה. נפרדנו בחמיצות. באי-הסכמה אידאולוגית. השם יתברך תודה. בכל פעם שאני
מהרהר על נחיצות ההרצאות האלה אני מקבל תשובה, כמה עזרה כל אחד מאיתנו צריך וכמה אפשר לספר ליהודים יקרים על כך שהצדיק הציל אותי.
גלגל ההצלה הוא לא החילוץ מעולם ההפקר לעולם המצוות. החילוץ הקשה יותר, זה להלך בין כל העולמות של עבודת השם.
להלך במציאות, בעולם הדתי ובעוד אלפי אלמנטים שצצים מדי רגע בחיים של יהודי, ולהלך עם כוח ויכולת להישאר שמח ותמים. אני לא יכול לבד. היכולת שלי להבין את התורה היא מוגבלת. אני צריך עזרה בהבנת החיים והתכלית האמיתית, עוד לפני שאני צריך עזרה בשמירת שבת .
מהנקודה הזו מתחיל הסיפור של כל אחד מאיתנו עם הצדיק. בין אם זה באומן ובספרים של רבנו, או אצל הרבי מליובאוויטש –
הרעיון החל אצל רבי שמעון במירון. הוא הצדיק שהבין כבר אז שעם ישראל צריך חיבור חזק יותר לתורה. כיוון שאם הקשר לא
יעמיק, אנחנו עלולים לאבד קשר.
"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי". בחיבור הזה של ספר הזוהר, עתידים ישראל לצאת
מהגלות ברחמים. כך אומר ספר הזוהר מפי משה רבנו לרשב"י.
ואנחנו ממש מרגישים את זה היום. החיבור בין בני אדם הוא היציאה מהגלות. החיבור סביב התורה הוא יציאה מהגלות, והכל ברחמים. זה ברור. אנחנו כאן כתוצאה של חיבור עצום בין בני ישראל ברחמים. כל אחד ואחד וסיפור חייו.
זה התפקיד של הצדיק – לחבר כל אחד מאיתנו לתורה ולעוד יהודי, להוציא אותנו מהגלות הגלויה והסמויה, ובעיקר להמתיק את כל התהליך לרחמים גדולים. אני לא מדבר על דברים שאני מבין אלא על דברים שהרגשתי.
ממשה רבנו ועד לרבי שמעון, לרבי נחמן ולעוד צדיקים – יש לנו כתובת! יש לנו דרך ורפואה, יש מתכון, יש פיצוח לחידה, יש צדיק.
אז כן, אני צריך צדיק וצריך עזרה ואני מודה בזה. ביום ההילולא, יש שם מקום (למרות שמאוד צפוף) שמחכה לך, מקום שיכול
להאיר לך דרך חדשה ועצומה, כי החיבור הוא היציאה מהגלות.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן