בחיפוש אחרי מרכז העולם

בחיפוש אחרי מרכז העולם

עומד ביער, מסתכל אל השמיים, אל האדמה, מחפש. שקט בפה, ותזזית בגוף. אלו הרגעים בהתבודדות שהשקט לא נוח.
אני רוצה לומר משהו, ומשום מה זה לא יוצא החוצה, מנסה לנסח את הדברים. מרגיש טמבל, "מה, שכחת איך לדבר?" אני שומע לגלוג מבפנים.
ריבונו של עולם, אני… לא ממש יודע. טוב, זה לא הולך.
פתאום שמתי לב שבמקום לצעוד ישר 'דוך' בין העצים, אני מסתובב במעגלים. אני מתחיל לבחון את התנועה, מעגלים וקווים.
ה' יתברך אני תמיד נדרש לאיזון, זה רוב עבודתו של היהודי. להיות שם בין הדין לחסד, בין השכל ללב, בין החכם לתם, בין הקיצוני למתון, בין הגבול לפריצת הגבול… חתיכת משימה, בכל רגע לנווט בין הקצוות ולהיות מדוייק.
איך מנווטים נכון? רגע אחד להחמיר במצווה ורגע שני להבין שהסיטואציה התחלפה ועכשיו נדרש ממני להקל, מאיפה המיומנות להחליף את ההילוכים במציאות של בית, אישה וילדים, בין השמאל הדוחה לימין המקרבת?
השם יתברך, כדי למצוא אמצע צריך להכיר את הקצוות? כנראה שאין ברירה, בדרך לאותה נקודה יהודית של האמצע המדויק והנכון צריך לעבור ולבחון את שני סוגי ההתנהגויות, לחיות רק עם שכל בלי לב ולהרגיש את מציאות ה' בלב כאילו אין שכל. לעשות מצווה כאילו היא הכי חשובה בעולם, ומנגד לבטל אותה כי התורה החליטה שיש סדר חשיבות אחר. באיזה צד יותר נוח לי? מה אני מביא איתי ולהיכן קשה לי להתקדם?
התנועה הטבעית שלי היא של קו ישר – עולה, מתקדם, מתקתק וממשיך הלאה. מאמין שכך נראית צמיחה – קו ישר, החלטי ולא מתפתל. אבל רגע, מה עם תנועת המעגל? מתי אתה הולך סביב אותה נקודה, או יותר נכון הנקודה סובבת אותך ואתה פשוט מונח שם ומרגיש? מתי זה קורה?
תוצאות בדיקת הקצוות מעלות שאני יותר קו מאשר עיגול. כנראה שזה לא סתם, יותר קשה ליהודי ב-2018 להיות עיגול, או לפחות לי. הדם הקווי שואף למעלה. איפה שכחנו להרגיש? ממש, בעוצמה, כאילו אין קו מלחיץ של זמן? קשה לי לעצור ולהרגיש, לחוות כאב בלי לשאול נו? לאן הולכים?
מעניין שרובנו לא מאוזנים לאותו כיוון. מה יותר קל – לדבר שעות בטלפון או לדבר שעה אחת ביום עם ה' יתברך? מה יותר קל, להקשיב לשיעור או להקשיב לאישה שעה ביום? כמה קל לחשוב על כל משימות היום וכמה קשה לשמור את המחשבה בתפילת עמידה. אוי, קו שכמוני. טוב, זה לא הזמן להצטער אלא להבין שיש אי שם עיגול מתוק של רגש שאליו ה' רוצה שאגיע. במקום לחשוב למה החיים הקוויים בורחים מכאב, עדיף ללכת אליו. קו־מעגל, ים־יבשה, אני שם ביניהם, מדייק את נקודת האמצע, מאיפה אני בא ולאן אני הולך כדי להיות באמצע.
אולי זו הכוונה למה שנאמר בגמרא שחיפשו את נקודת האמצע של העולם. והנה הוא בדיוק במקום שאתה עומד, אתה האמצע והלב של העולם; אז פשוט חפש אותו בפנים, בין הקו למעגל.
הסתיימה ההתבודדות. אני יוצא לצעוד בקו בתוך המעגל שיסתובב סביבי.
ואיפה אתם בעולם?

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן