את הרב ארלה הראל אין צורך להציג, ודאי לא לקוראי 'קרוב אליך' הוותיקים המכירים אותו מהטור הקבוע שפרסם בעלון בעבר ומפינות רבות נוספות. כבר בטור ההוא שעסק בתורות חסידיות על מהות השמיטה, בא לידי ביטוי החיבור הייחודי שהרב הראל מביא לבית המדרש בין ארץ ישראל לתורת החסידות.
אנו פותחים ושואלים על החיבור הזה. הציבור בדרך כלל תופס את תורת החסידות כדבר נפרד למהותה של ארץ ישראל. כיצד הרב מתייחס לחיבור הזה?
אני ממש לא יכול לראות את ההפרדה. להפך, חסידות היא המלמדת הגדולה ביותר על מעלתה של ארץ ישראל! הרב קוק זצ"ל כותב בתחילת ספר אורות שמתוך התרחקות מהכרת הרזים, דהיינו מלימוד פנימיות התורה, מטושטשת ההכרה של מעלת ארץ ישראל. ומה באה תורת החסידות לעשות? להפיץ את לימוד תורת הפנימיות בעומק ובקישור לעבודת ה' בפועל.
לאור זאת, האם עבודת יישוב ארץ ישראל וההתיישבות בחוות ובגבעות היא עבודת ה'?
ודאי, איזו שאלה! כבר החתם סופר קבע בשני מקומות בכתביו כי עבודת האדמה ויישובה של הארץ הן עבודת ה' כמו הנחת תפילין וכדומה. יהודי צריך להרגיש בכל רגע שבו הוא בונה את ארצנו הקדושה בכל דרך שהיא שהוא ממש מעלה ניצוצות, שהוא זוכה למה שהשתוקקו לו כל גדולי ישראל וכל הצדיקים לאורך כל הדורות, "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מדי פעם להרים רגב אדמה ופשוט לנשק אותו, להרגיש שמנשקים חלק מגילוי השכינה בארץ ישראל, ולבכות מהתרגשות על כל רגב ורגב מאדמתנו הקדושה שנגאל.
לפני שנים זכיתי להשתתף בשמחת שבע ברכות בעמנואל של קרוב משפחתי שהתחתן עם נכדת הרבי מסלונים שליט"א, ה'דרכי נועם', שממנו אנחנו זוכים לקבל שפע של התחזקות בעבודת ה'. הוא סיפר שם על ביקור שקיים במקום לפני שעמנואל הוקמה כשהיה הר טרשים קירח, ואביו כ"ק אדמו"ר ה'נתיבות שלום' אמר לו: "שמואל, שב איתי על הסלע", פתח בשירת 'י־ה אכסוף', ואמר לו: "ההרים האלה התגעגעו הרבה שנים וחיכו ליום שישבו שם יהודים וישירו י־ה אכסוף".
ההרים האלה שאנחנו ממש גואלים מיד צר, כפי שנצטווינו "שלא נעזבנה ביד האומות", התגעגעו והשתוקקו ליום שבו צעירים קדושים עטורי ציצית ומבודרי פאות יחרשו בהם ויטעו בהם עצים. יום שבו יקיימו בהם מצוות ערלה וכלאי הכרם, תרומות ומעשרות ושמיטה. כל מי שתורם לבניין הארץ ויישובה בכל דרך שהיא עושה עבודת קודש ממש. וצריך לזכור שעבודת יישוב הארץ היא לא רק לדאוג שכל ארץ ישראל תהיה שייכת לעם ישראל, אלא גם ובעיקר שכל עם ישראל יהיה שייך לארץ ישראל, כלומר לפעול לעלייה ארצה של כל יושבי הגלות ולדאוג לקליטתם הטובה ביותר.
שילוב עולמות בטבעיות
אם כבר אנחנו עוסקים בעניינה של תורת החסידות ובחיבור שלך אליה, מה מיוחד בדרך של חב"ד ומה מיוחד ומחיה בדרך של סלונים ועוד? זכית לעסוק בספר שפת אמת, בהוצאתו לאור ובלימוד עמוק ממנו; מהיכן מגיע שילוב העולמות הזה ומה המיוחד בכל אחד?
האמת היא שאת החיבור והשילוב הזה ינקתי מחלב אמי. אני דור עשירי כאן בארץ הקודש, צאצא לר' ישראל מקאפוסט, המדפיס של ספר התניא ומגדולי תלמידי אדמו"ר הזקן זי"ע, שעלה לארץ לפני כמאתיים שנה והתיישב בחברון. לאחר מכן המשפחה התגלגלה לצפת ובסוף לטבריה שהיא ממש מכורתי, והייתה בית לעולם שלם של חסידות ועבודת ה' בוערת של חסידי סלונים, קרלין ועוד. מן הצד השני סבא שלי, הרה"ח ר' שלמה זאב גולינסקי זצ"ל, עלה כחסיד צ'ורטקוב לארץ ישראל לפני מאה שנה בדיוק בהוראת רבו האדמו"ר ר' ישראל זי"ע. הוא היה ממקימי ישיבת שפת אמת שהייתה פחות או יותר הישיבה החסידית הראשונה שהוקמה בארץ.
על גבי השורשים האלה, זכיתי מילדותי לגדול בבית חסידי שינק מכל העולמות וגם מן העולם הליטאי, שכן אבי ז"ל למד דווקא בישיבות ליטאיות, לומז'ה וכפר חסידים, והושפע רבות מהמשגיח הרוחני ר' אליהו לופיאן זצ"ל, 'ר' אלֶה' בלשונו. כך שמעולם לא ראיתי בשילוב עולמות כל חידוש, זה הדבר הכי אלמנטרי ובסיסי. כך בנויה תורתנו הקדושה, על מגוון עולמות של גילוי אור ה' בעולם המתאחדים בנשמתו של כל עובד ה' בדרכו שלו.
זהו גם חלק מאורה של תורת ארץ ישראל. בחוץ לארץ חיינו בנפרדות. הצורר אמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", וכאשר חזרנו לארצנו חזרנו להיות עם אחד המכיל בתי מדרש שונים והופך אותם ל'אחדים בידך'. אני אישית חווה כל אחת מן הדרכים שהזכרת כתורמת לי משהו מיוחד. את תורת סלונים והשפת אמת קיבלתי כבר מסבא זצ"ל. כשגדלתי התחלתי ללמוד יותר בעומק שפת אמת ונתקלתי בקושי גדול להבינו ללא המקורות שלו ופתיחת ראשי התיבות הרבים.
התחלתי ללמד שפת אמת בשיעורים בישיבה באור עציון וראיתי כמה קשה לחבר'ה. באתי עם הרעיון לעבוד על מהדורה חדשה למו"ר הרב דרוקמן זצ"ל שהתלהב מאוד ותמך בי בכל כוחו. פניתי לאדמו"ר ה'פני מנחם' זי"ע שהיה מיודד עם סבי זצ"ל, וזה פתח לי את הדלת אליו. הוא ממש יצא מגדרו משמחה, קם לקראתי ועודד אותי להתחיל בעבודה.
זה היה מפגש מדהים. במקום, ללא כל הכנה, הוא החל לפרוס בפניי שורת השוואות בין כתבי הרב קוק זצ"ל לשפת אמת, תוך ציטוט פסקאות ומקורות בעל פה ממש בצורה שרוב תלמידי הרב קוק לא היו עומדים בה. יצאתי נפעם, ולאור הדרכתו התחלתי לעבוד על חוברת של תורות ימי הפורים. היא הושלמה חודש לפני פורים. נכנסתי אליו שוב והוא עבר עליה תוך חמש דקות, העיר כמה הערות ובירך אותי בחום.
לצערי, יום לאחר אותו פורים הוא הסתלק לבית עולמו בפתאומיות ולא זכינו שיראה את המפעל בהשלמתו. נדרשו עוד שנים רבות של עבודת צוות מאומצת, וזכינו שיצאה מתחת ידינו יצירת מופת שנמכרת כל שנה ביריד החסידות באלפי עותקים. היא גרמה לכך שהשפת אמת הפך לספר הנלמד בכל מקום ובכל בית מדרש, ממש לא ייאמן.
למה דווקא השפת אמת?
השפת אמת הוא אחד מעמודי התווך שעליו נבנית כל תורת ארץ ישראל, כפי שמעיד הרב נריה זצ"ל שהוא לא מש משולחנו של הרב קוק, יחד עם ספרי אדמו"ר הזקן ובכלל תורת חב"ד. חב"ד השפיעה השפעה אדירה על תורת הרב קוק שגדל תחת השפעת סבו שהיה מחסידי חב"ד כידוע. כל כך הרבה תורות בשפת אמת נוגעות מצד אחד בעבודת ה' הפרטית ומצד שני, מתוך שילוב, בחיבור לכלל, לעם ישראל ולארץ ישראל.
למשל, בשפת אמת לפרשת ראה משנת תרמ"ח מופיעה הדרכה חשובה לפרט ולכלל: "ומקודם כתיב אבד תאבדון לנקות ארץ ישראל מכל פסולת, ואחר כך לשכנו תדרשו כי הנה במקדש כתיב מנוחה ונחלה". כלומר, בקונפליקט שאנחנו מצויים בו כיום על הדרך לקידום בניית בית המקדש מכריע השפת אמת כי יש לפעול קודם כל למיגור הרע ולטיהור הארץ, ואז נהיה ראויים למקדש. זו הדרכה כה חשובה לאדם היחיד ולכלל ישראל הפועלים בעניין!
חסידות סלונים, שגם היא כאמור מחוברת בטבורה לארצנו הקדושה, נותנת דגשים אחרים של שאיפה לגובה בעבודת ה', של התרוממות האדם מעל עשרה טפחים של העולם הזה ושל התקדשות. ארץ ישראל של מעלה, של יהודים של מעלה שעובדים את ה' יתברך בכך שהם מתעלים, מתקדשים ושואפים לקדושה אינסופית. התורות של זקני סלונים שהגיעו לארץ לטבריה לפני מאתיים שנה ונאבקו פה מול תנאי חיים בלתי אפשריים, כמו תורותיו של ר' מוטל קסטלניץ זצ"ל ששימש מעין אדמו"ר לחסידי סלונים בשנים שאחרי השואה אך גדל על ברכי זקני החסידים בטבריה, הן תורות מחזקות מאוד לנוכח הקשיים כאן גם כיום. הן נותנות מבט רוחני על המלחמה לאחיזה בארץ!
לא לוותר לעצמנו
אם יורשה לי אשאל שאלה רגישה: תורת החסידות, מה הסיפור? מה זה נותן בדורנו ליהודי, ובעיקר איך גורמים לזה להיות רציני ולא רק עידוד להמונים? האם החסידות היא זריקת מוטיבציה בסטיקרים או משהו אחר, ואם כן מה?
גם וגם. פרסמתי בזמנו מאמר בעלון 'מעיינותיך' שעסק בדיוק בשאלה הזו, ובו הבאתי ציטוט של השפת אמת בשם סבו הרי"ם זכותם תגן עלינו: "ושמעתי ממנו כי בזה היו מחולקין גם רבותינו נ"ע, כי מהם רצו שיהיה מעט חסידים ויהיו קדושי עליונים, ומהם רצו להיות מתפשט החסידות בין רוב עם אף שיהיו פחותים במדרגה".
טענתי במאמר ההוא שהיו מגדולי החסידות שנטו לצד אחד והיו לצד השני, והיו שניסו לשלב. אחד המיוחדים שבין המשלבים היה ללא ספק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, שהגיע במאמריו לעומקי עומקים עצומים ונשגבים, ומאידך גיסא דאג לכל הנחת תפילין ואכילת מצה של יהודי פשוט שאינו מבין מימינו ומשמאלו. זו צריכה להיות הדרך של תורת החסידות הארץ־ישראלית, שילוב של עמקות עם פשטות, לימוד חסידות עמוק מני ים עם התלהבות פשוטה בהתוועדות, נגינה, שירה וריקוד.
לכן, למרות העוצמה האדירה והחיונית שיש בתורת ברסלב ובפשטות המופלאה שלה – שציבור רב כל כך מוצא בה נחמה, עוגן וחיזוק – כפי שהדברים באים לידי ביטוי לעיתים ברחוב כיום, יש מי שמסתפק ברבדים הראשוניים הללו בלבד. הפשטות והתמימות הן מעלה עצומה, אך בבית מדרשנו אנחנו מבקשים לצדן חסידות תובענית, חריפה, קוצקאית, שלא מוותרת לעובד ה' אלא דורשת ממנו לצלול לעמקי הים ולעוף למעלה. הסטיקרים והתנועה העממית מבורכים מאוד כדי למשוך פנימה למעגל יהודים שטרם טעמו את הטעם המתוק של פנימיות התורה, אבל אסור להישאר רק ברובד החיצוני והנגיש הזה. לצערי יש לא מעט חבר'ה כיום שנשארים שם ואפילו מקדשים את המעטפת בלבד מבלי לשקוע בעמקות התורה. סליחה שאני אומר כך, אבל אני חייב לזעוק את הזעקה הזו.
כולם מבחינים בקלות שיש לרב דרך מיוחדת בלימוד החסידות, אבל אולי קודם נשאל מה למדת מרבותיך השונים, על קצה המזלג, כי אחרת באמת אפשר לדבר על זה שעות.
אכן, כל אחד מרבותיי שזכיתי ללמוד מהם את דרכי עבודת החסידות בפני עצמו ראוי לכך שיכלה הגיליון כולו ולא יכלה מעט מן המעט ממה שיש לספר. אז באמת בקצרה נאמר שאת תורת חב"ד בעומקה זכיתי לקבל מהגה"ח הרב מנחם וכטר שליט"א, שהוא לעניות דעתי גדול המשפיעים החסידיים כיום, עמקן שבעמקנים מחד גיסא ומסבירן פשוט מאידך גיסא, שיכול לקחת את הרעיון העמוק ביותר ולהסביר אותו אפילו להיפופוטם, אם הוא יהודי כמובן. זכינו, אני וחבריי מישיבת אור עציון, להרבה שפע של תורה ממנו והדרכות פרטיות, מדויקות ומרוממות.
את תורת סלונים ינקתי עוד מה'נתיבות שלום' שזכיתי ממנו לקרבה מיוחדת עקב ידידותו העמוקה עם סבי זצ"ל, שהיה חברותא שלו עוד בישיבת אור תורה בטבריה על קבר רבי מאיר בעל הנס לפני כמאה שנה. ברוך ה' אני זוכה להמשיך לינוק מבנו ממשיך דרכו, ה'דרכי נועם', צדיק הדור הדומה עלי למלאך ה' צבאות שרק מראייתו ניתן לקבל כוחות לעבודת ה'. עצם העלאת זכרו כשאני מדבר איתך גורמת לי לרעד של אימה ופחד המהול באהבה אין קץ.
את תורת בית גור וקוצק כאמור זכיתי לקבל עוד מה'פני מנחם', וגם כיום ממשיך ביתר שאת לשאוב ממעיינות חכמתו של בנו ממשיך דרכו ר' שאול יבדל"א, שכל תורה שלו נוגעת עמוק עמוק בחדרי הלב ומרעידה אותו, מנערת אותו מהבלי הזמן, מרוממת ומשגבת. זאת כמובן בנוסף לרבותיי בכל הישיבות שבהן למדתי, שרבים מהם הרביצו בנו תורת עבודת ה' בדרכים שונות.
כל זה משפיע על יצירת דרך מיוחדת בלימוד החסידות בשני מישורים: הראשון הוא חיבור כל העולמות, כשכל אחד מצוי במשבצת שלו בפאזל הגדול, והשני הוא עבודה מתמדת על מציאת המקורות בתורתנו הקדושה לדברי בעלי החסידות. אני לא מסתפק בלימוד תורה בשפת אמת או במאמר חסידי, אלא תמיד משתדל ככל יכולתי הדלה למצוא להם בית אב, מקור, מעיין שממנו הם שואבים, וכך להבינם טוב יותר. הלוואי שאזכה. כך מנסים לעשות בשיעורים בישיבה, וברוך ה' זוכים לסייעתא דשמיא.
מהראש, לא מהקישקע
אם כבר הזכרנו את רבותיך, הרב הרי מכיר גדולי ישראל וגדולי תורה גם בציבור החרדי. מה בכלל היחס שלנו לציבור החרדי, ואיך אפשר לקבל מהם את החלקים המרכזיים שבהם אנחנו שותפים לאותה תורה, לאותו שולחן ערוך ולאותו אלוקים, למרות שאנחנו לא מבינים וגם כועסים על כך שהם לא מתגייסים לצבא ובכלל אדישים לענייני ארץ ישראל?
ראשית, די להתעצבן. צריך לחשוב מהשכל, מהראש ולא מהקישקע. את הקישקע תשאיר לצ'ולנט של שבת.
אחד הדברים שעליהם אני זועק בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה הוא הצורך בקירוב לבבות בתוך מחנה עובדי ה'. כולם מדברים על אחדות ישראל עם אחינו המכונים 'חילונים', שאני מעדיף לקרוא להם 'דתל"עים', דתיים לעתיד. אבל שכחנו את אחינו עובדי ה'. מה זה משנה אם הם מהאגף המכונה דתי או חרדי? לכולנו א־ל אחד, לכולנו תורה אחת ויש הבנות שונות בתורה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. מי שלא מכיר בכך שהעמדה החרדית היא חלק מדבר ה' כופר בעיקר של 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'.
אני באמת מתפוצץ מזה. את כל הדרכים השונות והמשונות אפשר להכיל, ורק דרך שהולכים בה רבבות יהודים יראים בעקבות מאות ואלפי רבותיהם מצוקי ארץ וענקי עולם היא לא בסדר?! כי קשה לנו במילואים?! גם לי יש ילדים וחתנים במילואים בשנים האלה ואני קורס תחת העומס ונהנה מן הנכדים מאוד, אבל ריבונו של עולם, מי התיר לי לוותר על חובת אהבת ישראל כלפי כל יהודי? יש היתר לעבור על 'לא תשנא את אחיך בלבבך' כלפי מי שחושב אחרת ממני בנושא הגיוס מטעמים הגיוניים ביותר? ושלא תהיה אי הבנה, אני מתנגד נחרצות לפטור גורף מגיוס עקב לימוד תורה וסבור שכולם צריכים להתגייס, אבל אני מבין את העמדה השנייה ומכבד אותה ואת תומכיה.
די, די לפילוג הזה כבר! זה אסון שאי אפשר לתאר את נזקו. צריך לעשות הכול כדי לקרב, ואחד הדברים הוא להמשיך ללמוד תורה מגדולי הדור המכונים חרדים, מכולם עד האחרון שבהם ללא כל הבדל, ולסנן: מה שאכן יושב על תפיסות המנוגדות לאורה של תורת ארץ ישראל יש להשאיר בחוץ, ואת השאר לחבק בשתי ידיים.
כך נהגו כל גדולי רבותינו, הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, הגרי"ד סולובייצ'יק וכל תלמידיהם לאורך עשרות שנים שגם בהן היה פולמוס חריף על הגיוס ועל שורת נושאים נוספים, והדבר לא מנע מהם לחיות בקרבה עצומה לכל גדולי הדור החרדים. מה השתנה? אני פשוט לא מצליח להבין את זה. לרבי מלובביץ לא היה אכפת מחיילי צה"ל ומיושבי ארץ ישראל? ולמרות זאת, מטעמים כאלו ואחרים הוא סבר שאין לגייס את כולם. אני בעקבות רבותיי נוקט בגישה אחרת, אבל האם זה אומר שאני לא יכול להמשיך לקבל מכל תורתו העצומה שאין לה קץ?!
הישיבה של הרב פועלת בחוות שבעת הרועים. מה הסיפור? מה יש לך לומר על החוות שהזכרנו קודם לכן, ואיך באמת דואגים שבני הנוער היקרים ילמדו יותר תורה? האם יש דרכים יצירתיות?
ראשית נדגיש שהישיבה שוכנת בתוך החווה אבל לא פעילה בפעילות היומיומית שלה, אלא כל תלמידי הישיבה עסוקים יומם ולילה בלימוד תורה, תפילה ועבודת ה'. מדי פעם אנחנו מסייעים בשעת חירום, אבל עיקר התמיכה היא בעצם שהותנו שם. זה קורה בשני מישורים: במישור הסגולי הישיבה מקדשת את העיסוק החומרי של החווה, ובמישור המעשי אנחנו מעבים את הנוכחות, מוסיפים כוח אדם, מאפשרים מניינים ויוצרים מסה קריטית של אנשים המייצבת את החווה.
אכן, מפעל החוות האדיר שמתקיים במשך שנים ופרץ פריצה אדירה מתחילת המלחמה, משום שמאז המדינה הבינה סוף סוף שזו הדרך היחידה לנצח את אויבינו הקמים עלינו להורגנו ולמנוע טבח נוסף כמו טבח שמיני עצרת, הוא מפעל מופלא וחסד אלוקי גדול. הוא מתקיים בזכות מסירות נפש שלא תיאמן של מאות בודדים ומשפחות החיות בתנאים מורכבים עם ילדים קטנים בקור ובחום. אנחנו כאן כדי לתת כתף ולסייע תוך כדי שאנחנו יושבים ולומדים תורה נטו. אשרינו שזכינו. זה מין מבצע כזה, שניים במחיר אחד.
לגבי בני הנוער, אני מציע לכולם להיכנס לשיעור שמופיע באתר הישיבה ובו הרחבנו על כך שחובת הצעירים היא לשקוע בלימוד התורה ולאחר שיתמלאו יֵצאו ליישב את הארץ. אפשר לבוא לעזור מדי פעם, אבל עיקר זמנו, כוחו ומרצו של נער לפחות עד גיל עשרים צריך להיות מופנה ללימוד תורה, כי אחרת איך יידע ליישב את הארץ? איך יידע הלכות זרעים? איך יידע הלכות בכורות וכל דיני גידול בהמות וטרפות, כדי לדעת אם התרנגולות בלול שלו כשרות אחרי ששועל פרץ אליו?
דווקא מי שנפשו חשקה ביישוב הארץ ובעבודת החקלאות חייב לדעת שיש להקדים לכך שנים רבות של לימוד תורה, כללי וייחודי לתחום הזה. אצלנו בישיבה לומדים אליבא דהלכתא, גם ירושלמי זרעים להלכה ועוד דברים מעשיים, בעיון ובעמקות המאפשרת יישום למעשה. כשלמדנו בזמן חורף דיני השבת אבידה לנוכרי, עסקנו במשך חודש בדיני מטעי נוכרי ביהודה ושומרון מבחינת גדרי ייאוש, גזל והשבת אבדה! רק כך ניתן לבנות את ארץ ישראל באמת בקדושה ולא בהתלהבות נטולת שעבוד למלכו של עולם.
