"אני מעמיד את כיסא האדמו"רות שלי בכל פעם במקום אחר. הוא כיסא נודד: פעם אחת הוא נמצא במרתף, או באוהל נטוי ליפול המשמש דירה למשפחה אומללה, ופעם במשרדו של איזה עשיר שבאתי להזכירו על חובתו כלפי קרובו או בן עירו, ופעם במשרדם של נשיאי או מנהלי הסתדרויות שונות, לעורר רוחם ולהפנות את תשומת לבבם על איזה דבר הדורש תיקון…"

בעודו מיטלטל בין המקומות, בארצות שונות ולעיתים גם במרחק רב מביתו, זו הייתה דרכו של רבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורא זצ"ל לרשום בפנקסו האישי את הרהוריו. לא היו אלה תיאורים של מקומות שבהם ביקר או נופים אקזוטיים שראו עיניו, אלא משפטי אהבת הבורא, אהבת ישראל, והתבוננות בעומק דברי תורה וחז"ל בדרך חסידות מקורית וייחודית:

"החסידות היא שאיפה תמידית למה שטוב יותר, למה שהוא קדוש יותר, למה שנעלה יותר, כיסופין לאהבה, לאהבת ישראל ואהבת השם".

דמותו המיוחדת של רבי שלמה חיים זצ"ל, או כפי שכונה באהבה מיוחדת בפי חסידיו "רבי שלמה'ניו", היא שילוב מרתק שרובו נשאר טמיר ונסתר מעיני הבריות, של צדיק רב פעלים אשר רק מעטים זכו להכיר.

רבי שלמה'ניו, נולד בחצר חסידית בסדיגורא בשנת תרמ"ז. אביו רבי ישראל, 'אור ישראל' מסדיגורא, היה בנו של אדמו"ר הזקן רבי אברהם יעקב, ונכדו של רבי ישראל מרוז'ין, 'הרוז'ינר הקדוש'. אחרי פטירתו של אביו החל לכהן כאדמו"ר, עם אחיו הגדולים, והוא כבן עשרים בסך הכל. לפלא היה לראות שחלק מזקני החסידים, אלה שזכו עוד להסתופף בצילו של סבא רבה שלו, הרוז'ינר הקדוש, בחרו להיות חסידיו וללכת אחריו.

"אין לך רעל גדול מזה המסכן את קיומו של העם כולו מאשר הפירוד ושנאת אחים, ואין לך סם מרפא ומחיה ומחזק מאשר אהבת ישראל ושלום אחווה ואחדות, שזו היא מטרת החסידות".

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו וחלק מחסידיו לווינה בירת אוסטריה, חוף מבטחים של אותה התקופה. בהגיעו לשם לא הסכים ר' שלמה'ניו להמשיך לכהן כאדמו"ר לחסידיו אלא החל לעסוק בצורכי ציבור. לימים יספר לאחד ממקורביו שנפשו לא יכלה לקבל איך גדולי החסידים וזקניהם שעוד הסתופפו בצילו הקדוש של הס"ק מרוז'ין עומדים סביב שולחנו כמו אברכים צעירים, ולא מסכימים לשבת בזמן שערך את הטיש, וכזה מצב של שקר לא יכול היה לסבול…

נוסף על פליטים רבים שהגיעו אליה באותן שנים, הייתה וינה גם מקום של טובי המומחים ברפואה. רבי שלמה'ניו היה הכתובת לכול, עזר ודאג לאין ספור יהודים בצרה. פעם הגיע יהודי מארץ ישראל לדרוש ברופאים ובידו מכתב המלצה ממרן הרב קוק זצ"ל, ובין השאר נכתב בו בהתייחסו לרבי שלמה'ניו: "איני יודע כתובת אחרת ואין לי אל מי לפנות ולבקש… אלא אליו, שידוע שבליבו פועמת ומקננת מידת הרחמים".

"כמו שטובע מוכרח להיאחז ולהחזיק בדבר המצילו… כך צריך כל אחד בכדי להוציא את עצמו מן האנוכיות שלו, להיאחז בדבר אשר מחוצה לו – שיוציא אותו מסכנת אנוכיות, ואותו הדבר הוא 'ואהבת לרעך כמוך'".

לאחר שנות השואה האיומה השקיע את זמנו וכוחותיו להצלת ילדי ישראל אשר נותרו מאחור במדינות אירופה, והם יתומים מהוריהם שמסרו אותם לידי תושבים מקומיים בטרם נעקדו על קידוש השם. בעודו נוסע ברכבת בשווייץ שמע שני יהודים משוחחים על כך שילדים יהודים רבים כל כך חיים בין גויים ואין מי שיחזיר אותם לחיק עמם. באותו רגע החליט רבי שלמה'ניו שהדברים בוודאי מכוונים אליו, והחל כבר באותם ימים בהקמת ארגוני הצלה וגיוס כספים לטובת היתומים. בהמשך הגיע לארה"ב על מנת לרכז מאמצים ולרתום את נדיבי העם למטרה הקדושה. ולאחר שעלה בידו להעלות את היתומים לארץ ישראל, המשיך לדאוג להם לחינוך יהודי, להוצאות חתונה, ואף היה עורך שבת חתן בעבור ה"ילדים שלו" שזכה לחתן. בזמן שרבי שלמה'ניו תר אחרי ילדים יהודים בעיירות אירופה, שיכן בביתו בתל אביב – במשך כמעט שנתיים – משפחת פליטים ענייה עד שזכתה לבית קבע.

"כל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא נמצא צריך להיות משוכנע שמקומו הוא בישראל, כי שם ביתו. באמונתו, בדעתו, ברצונו הוא צריך להיות בישראל… וגופו – כבר יבוא אחריהם".

כבר בשנות נעוריו הייתה ארץ ישראל בליבו של רבי שלמה'ניו. כשהיה בן 14 שכפל שבועון דתי הקורא לעלייה לארץ ושלחו חינם לחצרות אדמו"רים. בהיותו בווינה יסד עם האדמו"ר מדרוהוביץ' ורבי יעקב מבוהוש (לימים האדמו"ר מהוסיאטין, בעל 'אהלי יעקב') 'חברת יישוב ארץ ישראל', ובכרוז הראשון שהוציאו ציינו כי מטרתם היא "שיהא לנו החרדים חלק ונחלה ביישוב החדש". וזו לשונו של רבי שלמה'ניו באותו הכרוז: "מובטחנו, שאחדות ישראל, גאולת ישראל והחזרת עטרת התורה ליושנה תחזקנה ידיים רפות, תבראנה לכל אחד מאיתנו לב חדש ותעוררנה את כל פינות העם למעשים כבירים, ואז ייראה לעיני העולם כי אכן יש עוד אלוקים בקרבנו".

בשנת תרח"צ עלה רבי שלמה חיים לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, שבה התגוררו באותה עת רבים מאדמו"רי רוז'ין. גם בארץ סירב רבי שלמה'ניו לכהן כאדמו"ר, בעודו ממשיך לעסוק בענייני ציבור בלי הפסק. בארץ הוא התגלה כפובליציסט מוכשר, ודברי הגותו התפרסמו בעיתון "הצופה".

"האיש הישראלי הוא ישראל לא בתור יחיד כשהוא לעצמו, רק בהיותו חלק מהעם, חלק מכלל ישראל, כי מצד עצמיותו הכול על כרחו, נולד, חי, ומת ונשכח, אבל בתור אבר מגוף העם הוא המקשר את העבר והעתיד, הוא חלק של טבעת השלשלת של העם הגדולה והארוכה, הוא אבן חדשה שהונחה ונדבקה על בניין העם שהולך ונבנה גבוה מעל גבוה".

לעיתים רחוקות הייתה מתגלית כלפי חוץ עבודת השם של רבי שלמה'ניו. אחיו הגדול רבי אברהם יעקב מסדיגורא-ת"א זצ"ל לא היה מסכים שרבי שלמה'ניו יתפלל בתור שליח ציבור, מחשש שמעוצמת הרגש בתפילה עלולה נשמתו של אחיו הצעיר להתנתק מגופו.

פעם ביושבו בסעודת שבע ברכות התבקש רבי שלמה'ניו להשמיע אחד מהניגונים מבית אבותיו הקדושים, וכאשר שמע הגרש"ז אויערבך זצ"ל אותו ניגון מרטיט התבטא ואמר: "הרי זה יהודי שקרוץ מחומר אחר".

כחמש שנים לפני פטירתו זכה רבי שלמה'ניו להגיע לחבלי ארצנו הקדושה ששוחררו במלחמת ששת הימים, לשוב ולהתפלל בעיר האבות בחברון ועל יד שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי.

"אנו מתגאים בצבאנו ובצדק, הם מוכנים בכל עת ובכל שעה להגן על גבולות מדינתנו נגד אויבינו בנפש, ועל כל אחד ואחד מוטל החוב להשתתף בהחזקתו ובהגברתו… אבל על קיומן של רוח ונשמת העם… מגינות התורה ומצוותיה".

דברי תורתו והגותו של רבי שלמה חיים זצ"ל קובצו בספר 'חיי שלמה' ובספר 'דברים בעתם'.

"משמעותה של הילולא היא פנימיות, כי רק דרך הפנימיות נתהווה הקשר עם הנפטר, הדרך להנסתר היא דרך המוח, דרך הנשמה, דרך הנפש רוח ונשמה… נדאג להיות קשורים אחד עם השני בפנימיות, ואז הקשר המיוחד של האחד עם השני יהיה אמיץ וחזק, קשר בלתי ינותק".

זקן אדמו"רי רוז'ין, האדמו"ר מקאפיטשניץ שליט"א, אשר בצעירותו זכה לקרבה מיוחדת אצל רבי שלמה'ניו זצ"ל ואף רשם חלק נכבד מדבריו שהשמיע ברבים, עורך מדי שנה טיש ביום כ"ו במנחם אב, היארצייט של רבי שלמה'ניו. מדובר במעמד מיוחד מאוד, המתקיים מזה כעשור ביישוב דולב ואליו מתקבצים ובאים יהודים הקשורים לבעל ההילולא מדורות קודמים עם תושבי היישובים הסמוכים, בצוותא חדא, יחד שבטי ישראל.