תגיד למה רבי נחמן? למה מכל הצדיקים ומכל הדרכים שיש בעבודת השם בחרת דווקא את אלה עם הריקודים ברחובות? עם הסטיקרים ועם האומן? מתפלא עליך דווקא לך יש שכל. את המשפט הזה אני שומע, אפשר לומר כמעט פעם בשבועיים. אם זה ברחוב או אחרי איזה שיחה על "איך חזרתי בתשובה" ובחודש אלול לקראת ראש השנה. ואז אני מתחיל להסביר את הבחירות שלי. לפעמים קשה יותר להסביר לדתיים למה רבי נחמן מאשר להסביר לחילונים למה להיות עובד השם. כשבחדשות מדברים על בחירות מקומיות ועל מי יהיה ראש העיר, נזכרתי שאפילו את המונח 'בחירות' אני צריך להסביר לעצמי. למה? כי איכשהו המונח הזה קצת לא ברור, במיוחד למי שנכנס לעבודת השם לא מכבר.
בהבנה הפשוטה 'בחירות' זה לבחור בין כמה אופציות. מה אתה בוחר, גלידה שוקו או גלידה פירות? ובכן, זה אולי מונח שמביע בחירה בין אופציות, אך לא על זה מדובר כשאומרים שהאדם הגיע לעולם כדי לבחור. עיקר הבחירה, ושורש התהייה למי ששואל את עצמו לאן ללכת בחיים, היא בין להאמין או לא להאמין, בין לעבוד את השם לבין לא לעבוד אותו. בין לבחור בחיים שהם חיים לבין 'לעשות חיים' ובעצם למות מבפנים, לעיתים בלי לדעת.
אם בחרתי להאמין וקיבלתי על עצמי את התורה ואת המצוות, אז אין לי בחירה אם לאהוב את אשתי או לא. התחייבתי בחתונה לעשות את זה ואם עכשיו לא בא לי, אז בעצם אני בוחר לא להאמין. חוזר להתחלה. מי שהחליט לשמור שבת הוא בוודאי עסוק בעונג השבת ולא בדיונים פנימיים מול מפסק החשמל אם להדליק את האור או לא. הוא פשוט כבר בחר ומשם הוא כבר עסוק בלחיות את הבחירה. השם יתברך מתבונן בבחירות שלנו, וכפי בחירתנו כך חיינו.
ואיך בוחרים, מאיפה מקבלים החלטה? מהשכל או מהלב? בחירה היא קודם כל על סמך איזושהי הבנה. מידע, דרך בהבנת הדברים. אם אני מבין מה יש בשבת אני אזהר בכבודה, ובהתאם אעשה את הבחירה אם לשמור אותה או לא. אם היו יודעים מה זו שבת, עם ישראל היה רץ לשמור אותה. אבל, כנראה שמידע שכלי לא מספיק כאן. השכל מקבל המון נתונים, בימינו השכל עסוק מאוד בעיקר בפענוח המציאות ובהתקדמות בהבנת החיים וההצלחה בהם, ניהולם וקבלת החלטות מדי רגע. אלא שמרוב מידע, הצד השני של מוקד קבלת הבחירה – הלב, נותר מיותם בעידן המודרני. מדברים בשם הלב אך הלב לא מקבל את המזון שלו. אהבה, רגש, קשר וגם את הבכורה להוביל את האדם. לפעמים החלטות של הלב מתקבלות בשכל, ואז שוב נוצר תסכול מיד לאחר הבחירה. למה אני לא מרגיש כלום? בטח שאלה ששאלתם את עצמכם באחרונה. השכל לפעמים סוגר את הלב. הנסיון בתור ילד ללכת עם הלב בחזית, מתנפץ ביום אחד במציאות השכלית והמהירה, ומוכיחות לו שלתת את הלב זה להיות פראייר.
את הבחירות האמיתיות של הלב אנחנו מרגישים ברגעים החזקים של החיים. הרגע שאתה בוחר להתחתן (בהנחה שהלב היה מעורב שם), לידה של תינוק חדש, תפילה או התבודדות מחוברת היטב. שם נעשות הבחירות שנותנות לנו חיים. השכל אולי נותן הסבר אבל הלב נותן את ההרגשה, את החוויה, את האהבה שהנה בחרתי בחיים. ברגעים האלה, הלב רק מעלה חיוך אל השפתיים. בזמן שהשכל מספק הסבר מילולי הלב יודע את כל התשובות.
למה אני בכלל מדבר על שכל מול לב? ועל הבחירות? כיוון שהשבוע מכל פינה שמעתי על השיעור האחרון של ד"ר יעקב וינרוט, עורך הדין המוכשר של מנהיגי ישראל. שכל חייו היה אמון על תפישת החיים דרך השכל. בחודש האחרון לפני שעזב את עולמנו, הוא נתן את השיעור האחרון שלו כנראה, מעין סיכום החיים. ושם הוא פירט את מגבלות השכל אל מול הלב. עו"ד וינרוט שלמד גמרא ותורה כל חייו, מודה שהשגות השכל, בסופו של דבר, מביאות את האדם להיות לבד עם הבנתו. במשך שעתיים הוא הסביר על ספר אחד ועל רבי אחד שהולך בדרך אחרת… שונה מהדרך עליה גדל, ושם בדרכו של הרבי הזה יש את השמחה, את הלב.
השמחה בחיים, כי זה כל האדם – הוא אומר שם, וצליל ההחמצה נשמע אפילו שם באוניברסיטת תל אביב. השכל לא מביא למשמעות. תפיסת העולם דרך השכל היא תעלה צרה, שבסופה יש ידע אך אין שמחה, אין לב. השבוע עולה חיוך אצל אותם ברסלבים ששומעים את הדברים הללו. לא חיוך של נצחנות, ולא חיוך של "אמרתי לכם". בתוך החיוך שחייכתי השבוע חשבתי: הנה קיבלתי אישור מהשכל, שהבחירה של הלב שלי היתה נכונה. ואם לפעמים נדמה לי שאני ממש משוגע ,שאני מוחא כפיים בתפילה, רוקד בלי סיבה נראית לעין, מדבר עם השם יתברך ביער ונוסע לאומן – אז זה לא שיגעון, זה לב. והנה הרצאה כמו של עו"ד וינרוט, היא עוד תמרור שניצב לפנינו ומצביע שהעניין בחיים הוא בדברים הקטנים שמשמחים. "אספר לכם כיצד היו שמחים" אומר רבי נחמן בפתיחה של סיפורי מעשיות וציטט וינרוט, וכאילו המשיך את מעשיית החכם והתם של רבנו בדיאלוג בין השכל ללב. שעתיים של הרצאה עם אמת מרעידה על הכיוון של עובד השם בחיפושו אחר הלב, השמחה והמשמעות. כן, יש כזה מקום שבו יש לב בשר. רבי נחמן הוא הרופא שרושם את המרשם הנכון לדור שלנו. לדור שהלך כמו כל העולם עם השכל כדי להבין את החיים. כדי להיות מאושר. וקלט פתאום שזה כנראה לא שם.
החיוך הזה מחכה לכל אחד שמרגיש שהוא צריך לבדוק את האיזון בין השכל לבשר שבלב. באותו מרחב ששם נגמר השכל ומתחילה האמונה.