בס"ד

היום בו ביקשתי את הטלאי הצהוב

היום בו ביקשתי את הטלאי הצהוב

ביום בו הלכו שלושת בניה של סבתא פאני ז"ל לחלק ביניהם את חפציה.
פסנתר. תכשיטים. ארונות עתיקים. חפצי אומנות.
מו"ר אבי שהלך ליטול חלקו
שאל אותי אם יש משהו ספציפי שחשוב לי מבין חפציה.
עניתי: הטלאי הצהוב.
בשנים האחרונות סבתא מסגרה אותו ותלתה בסלון ביתה.
היה לי מובן שזה הדבר היקר ביותר.
אבא אמר:
אני לא רוצה את הדבר הנורא הזה.
הוא דור שני…
אני כנראה חזרתי להיות דור ראשון.
בעיניי, מי שלקח את הטלאי
קיבל הכל.
יש לו הרהיטים ששרדו,
הפסנתר שנשמר אצל שכנים גויים.
מי שמחזיק בכוכב הצהוב
מקבל את אומץ רוחם, את גבורתם באותם ימים
את היכולת לשרוד.
את האמונה בימי הסתר וחושך.
תנו לי את הטלאי הזה! אוציא איתו שילומים ופיצויים!
אטוס חינם בלופטהנזה. אדרוש התנצלות מראש ממשלת גרמניה!
אענוד אותו על לבי ויהיה לי נדל"ן בכוכבי השמיים
יתקיים בי מה שנאמר באברהם אבינו
הבט נא השמיימה וספור הכוכבים.
אוכל להתייחד עם נשמתו של כל אחד מששת המיליונים
מתי שארצה.
תהיה לי תחפושת בפורים, שק בתשעה באב
אענוד אותו באו"ם ואדרוש מדינה ליהודים
ואקיים בהידור מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק".
וכשלא אבין סברא בגמרא, אצמיד אותו ללבי
ואשמע ניגון יהודי עתיק
…אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח!
ואז אבין הכל
אאמין הכל.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן