המלך בשדה, אבל השדה הזה…
קוצים רבים עלו בו,
עשבים שוטים צמחו,
ואני כמו אותו איל שהסתבך בקרניו, נאחז בסבך,
מנסה להרים ראשי…
המלך בשדה, אבל השדה הזה
השביל בו איננו מסומן, אבנים מתגלגלות.
בשארית כוחותיי אני זוחל אל המלך,
מרחוק נשמע קולו קורא אליי, אייכה? אייכה!
המלך בשדה, אבל השדה הזה
הוא שדה קרב, חיצים שורקים מעליי…
באר היתה בו וסתמוה בעפר,
ואני חופר בה מחדש.
צמאה נפשי אליך, מלך א־ל חי,
מתי אבוא ואשתה מהמים הצלולים
השמועה על מלכנו שיצא את הארמון,
הפיחה בי חיים ואמונה.
בקול סדוק וחלוש אלחש לו, הנני אבי, הנני אבי!
הלא תדעו כי בן מלך אנכי, ואת הארמון מזמן עזבתי.
משרבו הימים איבדתי דרכי,
והיום… עתים אני כעני בפתח המבקש
מים חמים לשטוף פניי או סנדל חדש לרגליי
לו זכרתי את הניגון ששרנו יחדיו בילדותי,
"השיבני אליך ונשובה",
הייתי שר אותו ומיד היה מוצאני,
לו זכרתי הניגון
בעוד טיפות הגשם החלו יורדות, וחיפשתי לי מחסה,
הנה באה מנגינה למולי, מנגינה תועה בשדה.
שלום עליך ניגון! מה ביקשת בין עצי השדה?
"אותך חיפשתי", הוא עונה.
מאין באת? שאלתי, כמה זמן זה אתה סובב?
"נבראתי קודם לעולם" ענה, "ועם זאת חדש אני,
אוזן לא שמעתני מעולם…"
ואני, שניגונים רבים שמעתי,
ידעתי, זהו ניגון הניגונים,
צליליו צלילי תשובה וגעגועים
"נגן אותי בלבך" ביקש,
"הצלילים יובילו אותך לאוצרך,
נגן אותי ברחובות ובשווקים,
ואהיה מנגינה לתפילות הנידחים"
ומה אספר לאנשים, אם ישאלוני, מה שמו?
הלא תדע קוצר רוחנו!
ומה ניגון הוא מניגונים?
"אמור להם: ניגון הניגונים קורא אליכם, שובו בנים אהובים,
שימוני בפיכם, דמעה בעיניכם, ואשובה אליכם"
ומהו מבקש? ישאלו.
"אמור להם, בנשיקה,
היו אשר תהיו, היו אשר תהיו…
שובו אלי בנים אהובים"
