דוד המלך נקרא 'נעים זמירות ישראל' לא בגלל מה שהוא ניגן, אלא בגלל מה שהוא כתב. המילים הקדושות האלו מתנגנות בעצמן בניגון חרישי שכתוב בתווים פנימיים.
יש בתהילים הרבה מילים סתומות, שגם אם אתה לא מבין, הן בוודאי פועלות בשמים אבל גם משפיעות עליך. אני לא מאלה שזוכים ללכת עם ספר תהילים כל היום, אבל בתור לוי אני מרגיש שהמילים האלו זורמות בעורקיי.
עם ישראל הוא עם של תשובה, כל השאיפה הפנימית שלו היא לחזור ולהתחבר לה', ודוד זכה לכתוב את פס הקול ואוגדן התפילות שמלווה אותנו בתהליך התשובה – לא רק תשובה על חטא אלא השיבה למקור, לשוב הביתה לאבא.
באופן פשוט, התשובה מחזירה אותנו למקום שבו היינו לפני החטא, אבל בחסידות מוסבר שהתשובה קדמה לעולם – כלומר אתה מגיע למקום גבוה יותר מזה שהיית בו לפני כן.
הגמרא אומרת לנו שדוד לא היה ראוי למעשה בת שבע, אלא כדי להקים עולה של תשובה ולהורות דרך תשובה של יחידים. רבי נחמן מעמיק ומסביר בליקוטי מוהר"ן את הגמרא, ואומר שספר תהילים הוא התוצר של הדרך ותהליך התשובה שדוד עבר. "מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהילים, כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה… כי עיקר התשובה של דוד המלך הוא ספר תהילים, שאמרו בהתעוררות גדול מאוד וברוח הקודש, עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר תהילים".
ספר תהילים הוא הפסקול של התפילה שלנו, כי הוא מתאים לכל אדם בכל מצב שהוא נמצא, ולכל מנעד הרגשות שמלווה אותנו. אם בשעת צרה ואם בשעת שמחה, אם בכיסופים ואם בעזות של קודש. הוא מלווה אותנו למקום חדש של שמחה, אמונה וחיים חדשים.
כשהבת שלי נפצעה והיתה מאושפזת במצב קשה, התחלתי להלחין את הפסוק "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך". ישבתי עם הגיטרה ושיננתי אותו הלוך ושנון כמו מנטרה שהעניקה לי כוח ברגעים הקשים, אבל היה חסר לי פזמון. באותו זמן אשתי היתה בהיריון, הגענו לחדר הלידה עם גיטרה, ופתאום 'נחת' עלי החלק שהיה חסר לי. המיילדת הסתובבה לעברי ושאלה: מה זה הלחן הזה? עניתי לה שבעצם אין לי מושג כי זו מנגינה שנולדה ממש הרגע. כמה רגעים לאחר מכן נולד גם הבן הראשון שלנו. לפעמים פסוק אחד יכול לכרוך שני קצוות יחד.