קראתי בשבת ראיון עם סטנלי, מנכ"ל של חברה ענקית. שאלו אותו: "מה סוד הצלחתך?" והוא סיפר שבתחילת דרכו ראה שעולם השיווק מלא בלשון הרע וצרות עין. נעשה מנהג שהפרסומות לא רק משבחות את המוצר, אלא גם דואגות למנות את המגרעות של המתחרים. בנקים, קופות חולים, מוצרים, מפלגות – כולם שותפים ב"חגיגה" הזו! "קיבלתי על עצמי", סיפר, "שבחברה שלי זה לא יקרה! אנחנו מתרכזים רק בחיובי, ואני מרגיש שזה הביא לנו את ההצלחה".
יום ראשון בבוקר, כהרגלי, התיישבתי במדרשת זיו עם ר' משה, החברותא שלי. פתחנו את מסכת זבחים, דף ס"ג עמוד ב'. בלי להיכנס לפרטים, הגמרא מביאה סתירה בין שני פסוקים, ובסוף קובעת הלכה כמו אחד מהם. "למה העדפנו אותו?" שואלת הגמרא, ועונה: כשיש שני פסוקים, אחד מהם מוכיח את עצמו וגם משאיר מקום לטענת השני, ולעומתו הפסוק השני מוכיח את טענתו וסותר את השני – אנו מעדיפים את הפסוק הראשון, זה שגם משאיר מקום לשני.
התרגשתי כל כך, חשבתי על סטנלי ובכלל חשבתי על בני אדם. יש אחד שחי את טענתו, והקיום שלו מותנה בכך שהשני טועה! לעומתו, השני סבור שהוא צודק, אך הוא יודע שיש מקום גם לטענתו של הזולת. איך אמר עמיחי? "מהמקום בו אנחנו צודקים לא צומחים פרחים"…
כיוון שהגענו לכסלו, איני יכול שלא להכיר לכם את התורה של ר' שלמה על התפוח. כך אומר ר' שלמה בשיחה על חנוכה: נניח שיש לי תפוח ואני נותן לך אותו. אם עכשיו, משנתתי לך, כבר אין לי תפוח, אז לא באמת נתתי. אתם מתפלאים: זה הפוך, לא? אם נתתי, אז אין לי! ובכן, פשוט! צדקתם מבחינה מציאותית, אבל בקדושה, ברוחניות, הרעיון הוא כזה: נתינה היא רצון עמוק וכנה שיהיה לשני. להעניק לאחר. אם נתתי ואני מרגיש חסר, עצוב, ריק – לא באמת נתתי מכל הלב. כשאני באמת נותן לשני, זה ממלא אותי יותר ממה שהייתי קודם.
דוגמה קטנה: אני קונה במכולת כריך. נכון, כרגע אין יותר כריך על הדלפק. אבל אמא שמכינה כריך לבנה שיוצא לישיבה – היא מתעוררת מוקדם, מכינה את הדברים שהוא הכי אוהב, מניחה לו בלחמנייה שאפתה, וכל הזמן מתרגשת לקראת הרגע שבו הוא יגלה את הלחמנייה וישמח, וכך הוא יוצא מהבית שבע וטוב לב. אתם מסכימים שברגע הזה היא לא מרגישה שאין לה סנדוויץ', נכון? וואו, כמה שיש לה אותו, גם עכשיו.
כך ר' שלמה מסביר את סוד הנרות: הנר הוא הקדושה, הלהבה הבוערת בנו. והנר כל כך רוצה להדליק את חברו, כך שנשאר לו אור יפהפה בעצמו גם אחרי ההדלקה שלו, וגם אחרי אלף נרות. כמו התפוח, כמו האמא, כמו סטנלי וכמו הגמרא המתוקה. געוואלד געוואלד, שנזכה כל עם ישראל להדליק ממש את העולם כולו! חודש קדוש ומאיר!
