אחר הצהריים, יום חמישי. כותב בביתי. הזמן הזה של כמעט־סוף־שבוע ומאידך ליל שישי שמתקרב.
האור הגנוז של שבת עושה חזרות גנרליות אצלי בסלון, והנשמה היתירה מדליקה אורות נחיתה לקראת כניסתה לגופים שלנו פה בעולמנו. בימים אלה אני מוציא ברוך ה' אלבום חדש. שירים מהמגירה. יש משפט בשיר של אהוד בנאי "התקליטים שליוו את חיי", אפשר לומר שניסיתי להכניס בשירים אלה את ה"תורות שליוו את חיי". כל מיני דברים ששמעתי, למדתי וקראתי והיו לי מקור השראה בעבודת ה'.
מי מטושטש
הרי יש תורות שאתה מבין. יש תורות שמחכימות אותך, ויש כאלה שאפילו מלהיבות. אבל יש כאלה שהן כמו לפתוח חלון בקיר סגור. תובנות כאלה שהן סוג אחר של עדשה. אתה מרכיב אותן על עינך או על נשמתך ורואה דרכן את כל העולם אחרת. משל לבן כפר כבד־ראייה המגיע לעיר הגדולה, רואה משקפיים מונחות, מרכיבן ואומר: "עד עתה חשבתי שהעולם מטושטש, עכשיו אני מבין שהעולם יפה אלא שעיניי מטושטשות הן".
וכך כל מיני תורות וסודות, מהן של רבי נחמן, אדמו"רי חב"ד, גור וכל תלמידי הבעל שם טוב שחדרו לחיי; מהן בלשונו המתוקה של ר' שלמה קרליבך ומהן בדברי תורה שנאמרו בהתוועדויות שונות או בספרים עצמם.
המתנה שלך
ר' שלמה אמר, למשל, שכאשר נער שואל אותך "כיצד מגיעים לרחוב פלוני?", או "אדוני, יש לך כמה שקלים?", הוא שואל אותך הרבה יותר. תקשיב לו. אולי הוא אבוד בחיים, אולי הוא מחפש דרך או מוצא. אולי עומד לפניך מישהו שהקדוש ברוך הוא שלח במיוחד אליך ובאת לעולם כדי לעזור לו.
בזוהר כתוב שכשבורא העולם שולח אליך קבצן הוא שולח לך דורון, הוא המתנה שלך. הבעל שם טוב אומר שנשמה יכולה לרדת לעולם לשבעים שנה רק בשביל לעשות טובה אחת ליהודי אחד! וואו.
