שעת לילה בירושלים, ליל שִישי (במלעֵיל). דברים שונים נכנסים אל מחשבותיי, אהוביה ז"ל, פולארד, ימי השובבי"ם שמתחילים בפרשת שמות שמתארת את הגלות אליה ירדנו.
רש"י מביא שרק אחרי שלוי נפטר, התחילה הגלות. חידש לי ידידי, בעל המנגן, איתמר שחר: לוי – הוא הניגון. אם כן המדרש מלמד אותנו שהגלות מתחילה כשנפסק הניגון, כשהפסיקו ללמוד עם נעימה, להתפלל עם מנגינה.
ואני נזכר בשבעה, בבית אהוביה, ואביו מבקש ממני שנשיר "שפכי כמים לבך". מנַין ידע שהבאתי גיטרה לשבעה, והשארתי אותה בחוץ? "בלי גיטרה", אמר. שרנו עוד ועוד. וכשמישהו מהמנחמים אומר לו שיקִימו משהו לזכרו, הוא לוחש: "אל נא תעשו לזכרו אלא מתוכו". התרגשתי. "לזכר", זה אומר שהדבר קצת נגמר. אבל "מתוכו" זה אומר שהוא לגמרי ממשיך. הכוח שלו והאור שלו עדיין מאירים.
וכמעט ששכחתי מאותן הפגנות מול הקונסוליה האמריקאית ברחוב אגרון, בהן ניגנתי לפני שנים לשחרור פולארד. "אתה חייב לבוא! רק שני שירים!" הפציר המארגן מעבר לקו, וחשבתי "מה זה יעזור? עוד ניגון…". וכבר שכחתי שפעם ביקרה כאן ההיא, גברת קלינטון, ואמרה בנאום שלה: "לגבי פולארד, תשלימו עם זה שלעולם זה לא יקרה". וחשבתי אז בליבי: עד עתה האמנתי, עכשיו אני יודע שהוא יחזור. אם בשֹר ודם, פוליטיקאי זמני, מכריז שהוא השולט, הקב"ה לא נשאר חייב.
אתם יודעים, פרעה הוא הראשון שלימד אותי להתבודד. כשהתחלנו קצת למרוד בעבדוּת, אמר פרעה הערמומי: "תכבד העבודה… ואל ישעו בדברי שקר". אוסיף להם מטלות, עוד דברים שיסיחו את דעתם. בלי יישוב הדעת הם אבודים, הם ישקעו בגלות! בהתבודדות אתה עוצר לרגע מכל הבלגן בחיים וזוכר לנשום, להביט השמיימה.
ואסיים במדרש מופלא שאומר "אין גלות אלא לישראל". נשמע קשה אך בעומק זה מדהים: כי המושג גלות פירושו – שאתה גם תחזור. שאר העמים שהיגרוּ ועזבו את מולדתם, לעולם לא חזרו. המקום החדש הפך לביתם החדש ולא נקרא גלות. לא שמענו על נִיני האיטלקים באמריקה שעושים עלייה… לרומא. 'גלות לישראל' פירושה שבתוכנו מובנית העובדה שעוד נשוב. שניגאל.
מסופר על ה'דֶלאי לַמה', מנהיג העם הטיבטי, שהוגלה מארצו על ידי הסינים ופגש פעם מנהיג יהודי מפורסם ושאל אותו: איך זכיתם לשרוד בגלות? איך זכיתם לחזור לארצכם. מה הסוד??? ועכשיו מאוחר, אני מחכה לבני שיתקשר מה'מִשמָר' (לימוד כל הלילה) שהוא עושה בישיבה. הוא ודאי רכון על איזה תוספות במסכת גיטין ושכח להתקשר, וזה הסוד… רבותי, זה הסוד!
בינתיים אני מנסה להלחין מילים מהמכתב שקרא אביו של אהוביה הי"ד: "גם עכשיו, שעליתי לשמים, לא אַרפֶה לרגע, אפעל להתממשות הגאולה!" אמן ואמן.
