כשאלוקים אמר בפעם הראשונה "יהי אור", הוא לא התכוון לפלוריסנטים בחדר אוכל ולא חשב על אדיסון, ממציא נורת החשמל.
באותה אמירה, אור אין סופי אלוקי ירד ומילא את התוהו ואת הבוהו.
האור שימש את אדם הראשון עד אותו עץ הדעת.
לא היו לנו כלים לאור כזה, כך מסבירים חכמי הקבלה, והוא נגנז.
נשארנו עם השמש הירח הכוכבים ונורות החשמל.
אבל אותו אור גנוז מבצבץ לו, יוצא ומתגלה.
באותיות התורה. בצדיקים. בעין טובה ובמעשי חסד.
כשאלוקים אמר בפעם הראשונה "יהי אור" הוא חשב על פני הילדים, על נרות שבת, על המבט של חתן אל הכלה לפני כיסוי פניה.
מהי אותה מסננת שמפרידה את קרני האור הגנוז החבויים בין חלקיקי האור?
זהו ה ס כ ך .
אותם עלים יבשים וקנים ישנים. פסולת גורן ויקב.
שמעתי פעם סוד: דרך הרווחים שבין העלים וקני הסכך עוברים רק ק ר נ י ה א ו ר ה ג נ ו ז.
מי בכלל רוצה לצאת מהסוכה? הגמרא אומרת "משבח אני את העצלנים (שלא יוצאים מסוכתם־ביתם) ברגל"!
איזה אור!!
מנהג קבוע יש לי מאז למדתי הלכות סוכה.
לבנות סוכה כשרה מינימלית בגודלה, גובהה מטר ורחבה 70 ס"מ,
הסוכה נראית כמו בית גמדים. אנחנו מציבים אותה משמאל לדלת ביתנו בסמטה, עם שרפרף ועוגיות.
עוברים מטיילים מביטים וצוחקים, אוכלים ומברכים,
פעם ניגנתי בפסטיבל רחוב. לקחתי את הסוכה עמי, הצבתי אותה על הבמה וניגנתי בתוכה.
פעם אחרת חזרתי באמצע הלילה,
מצאתי אדם ישן מקופל בתוך הסוכה הקטנה. רק בנחלאות… לישון בצל האמונה.

אם כן, שב, אחי, בסוכה, בדירת עראי. תביט סביבך. מפת שולחן. מזרונים. ילד משחק בלֶגו.
הזדמנות מיוחדת גם להביט אל דירת הקבע שלך, אל החיים שלך, מתוך האור הגנוז שבסוכה.
פעם, ר' שלמה'לה קרליבך שאל: אתם חושבים שה' אמר "יהי אור"?
לא! הוא שר את זה… געוואלד.
אם כן, כשאלוקים שר בפעם הראשונה "יהי אור" זה היה ניגון הניגונים.
מנגינה שאדם שומע דרכה מקצה העולם ועד קצהו.

לסיום: טיפ לשמחה. איך שואבים שמחה בשמחת בית השואבה?
בעזרת משאבה כמובן. ובכן, משאבה זה בחינת "מה־שֶבַא" תעשה – מה שבא! זרוק ת'שכל.
חג שמח!