בס"ד

חסדים אמיתיים

חסדים אמיתיים

לפני שנים עצר לי בטרמפיאדה הבן הצעיר של הרב ביגון. אחרי שהוריד אותי, ראיתי שהוא חוזר לכיוון ממנו באנו.

הוא הסביר לי: "הלילה אני מעלה טרמפיסטים, מסיע אותם וחוזר לטרמפיאדה לקחת עוד. בעזרת השם עד הבוקר". שאלתי למה, והוא ענה בטבעיות: "אני הרי נוסע שנים בטרמפים. כל כך חיכיתי ליום בו תהיה לי הזדמנות להחזיר טובה, להיות בצד הנותן. היום קיבלתי רישיון…".

בפרשה שלנו יעקב מבקש מיוסף "חסד של אמת", ורש"י מסביר: חסד שאינו מצפה לתשלום גמול. נכון שלא צריך לצפות לגמול אבל דעו לכם, הוא מגיע… הוא אפילו יחפש אתכם. הוא יודע בדיוק מתי ואיפה.

השבוע נתקעתי עם האוטו שלי באמצע נתיבי איילון. המקום הכי גרוע להיתקע. מרכז העצבים של המדינה. פקקים מטורפים. יונדאי ישנה נתקעת ועבדכם הנאמן עומד ומוציא כבלים בקטע של "מי מוכן לעצור לי?". באמת…

באותו בוקר יצאתי מהתפילה בשטעטעל שלנו בנחלאות. מיהרתי. עצר אותי זקן עם גבס ביד וביקש שאכרוך על זרועו תפילין של רבנו תם. חשבתי להתחמק בנימוס, אבל עמדתי בניסיון. בנחת בנחת כרכתי את ה"כבלים הקדושים" האלה, העשויים מעור והמחברים את הלב והמוח והנשמה. כשנזכרתי בזה, ידעתי שמישהו יעצור לי עם "כבלים  של מטה", וכך היה.

הכי יפה זה לגלות דרגות חדשות של חסד. לא מזמן הלכתי עם חבר זמר לנגן יחד בבית הרפואה. כשהגענו, חיכו לנו בני המשפחה וביקשו לפחות לשלם עבור המונית. אמר להם חברי, בעודו תופס בחשבונית שקיבל מהנהג, "שום כלום. אני משלם, ואת הפתקיות האלה אני שומר. הם כרטיסי הכניסה שלי… לעולם הבא".

ואני חשבתי שאני בדרגה גבוהה… על סבתא אברהמי שתחיה, מנחלאות, שמעתם בוודאי. תראו אותה במחנה יהודה, אוספת את כל הארגזים שהירקנים ושאר הדוכנים כבר לא רוצים, ומחלקת לנצרכים. מפעל חסד של אישה אחת. הצעירים של נחלאות נרתמים לסחיבות וסידור המצרכים. פעם היא ביקשה ממני להסיע כמה ארגזים לאיזה מוסד. באמת הייתי בדרך למקום מסוים ולא הייתי יכול להיענות בחיוב. היא לא הצטערה, רק אמרה: "טוב, לא כל אחד  זוכה במצווה". כמעט נעלבתי, אבל למדתי: היא מזכה אותי ולא להפך. בזוהר הקדוש כתוב: כשעומד בדלת שלך עני, הקדוש ברוך הוא שולח לך מתנה, שולח לך דורון.

ואסיים במשהו משפחתי.

בלילה בו סבי קפץ מהרכבת בשנות השואה, לבוש בגדי אסיר, עייף ורעב, הוא חיפש מקום ללון. היה מאוחר ומסוכן, אסור היה להסתובב בחוץ, ומי שיסכים לקבל אותו לביתו מסכן את עצמו ומשפחתו. אי אפשר היה לדעת מי מהאזרחים יסכים למעשה נאצל כל כך, ומי יפעל כחוק ויסגיר את האסיר הנמלט. בלית ברירה, בסוף הוא דפק על דלת של בית בין השדות.

"מי שם?" מיד שאלו.

סבי ענה בלחש: "האם אתה אדם טוב?". והם פתחו.

אהבת את המאמר? שתפו