פרשת בלק נראית כאילו לקוחה מאיזה דיווח חדשותי מהזמן האחרון. הדמיון הזה או אולי הקשר הישיר לבלק אינו נובע מהעובדה שאני עובד בחדשות ואחראי לסיקור ממשיכיו של בלק. תזכורת קצרה: הכלל שאיתו אני הולך אל תוך פרשת השבוע הוא – מה נוגע אליי? מה מדבר אליי, או כמו בשפת בעלי התשובה: מה מאיר לי. אז הנה כמה מהחיבורים שהלב שלי עצר אותי בקריאה ואמר לי "הי, כאן זה קשור אלי".
רוצים ליהנות מזה?
סיפור הגג כל־כך מחמם את הלב, כשנפרשים מולך כל קורותיו של אדם שבא לקלל אותך, להרע לך ולפגוע בך ופתאום הוא מברך אותך בלי כל הסבר לוגי. ממש כמו סיפור שמביא המודיעין והמרגלים בימים אלו עם המזל"טים וכל הוירוסים ששתולים במחשבים האיראניים. כמו בסיפור בלק ובלעם, הפרשה היא תמלילי האויב בחדר המבצעים.
ההקבלה לימינו ברורה. ככל שישראל הופכת להיות המדינה השנואה ביותר, לא רק באיראן אלא גם באירופה, לעיתים בלי לדעת למה. ככל שזה קורה בחוץ, אז פנימה, בבית יש ברכה. ואני לא מתכוון למרבצי הגז או למצבנו הכלכלי בתוך מזרח־תיכון מתפורר. הכוונה היא למסר של הקללה. הקללה אומרת לישראלים: אתם לא כמו כל העולם, אתם שונים. תחליטו, אתם רוצים ליהנות מזה, לשכלל את זה, או לבכות שלא קיבלו אתכם לחברה של כלל הגויים. בדרך כלל היאוש מוועדת קבלה מביאה את האדם להכיר את מי שהוא באמת.
לעיתים המציאות היא המנוע שדוחף את האדם להכיר את חלקיו הפנימיים. אם כל העולם אומר שהיהודי הוא בעיית העולם, אז כדאי לבדוק מיהו אותו יהודי. להכיר אותו ולהבין מדוע כולם מקנאים בו. בלק ובלעם הם הראשונים לזהות את הקנאה והם הראשונים שנתנו לנו את הברכה ובעיקר גם את כיוון הדרך. פנימה.
ככל שהיהודי יכיר את עצמו, את הנקודה האלוקית שלו, הוא לא יתרגש מבלק ומבלעם ואפילו יוכל לומר להם בשקט תודה. תודה, שאתם דבקים בתפקיד שנתן לכם הקדוש ברוך הוא. ושאזכה למלא את תפקידי.
לגלות מהו קשר
הנה דוגמה שנוגעת לעבודת ה' היומית שלנו. "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מה אני מבין מזה, שאנחנו עם בודד שמתנשא על כולם או שאולי, וכאן אני מגייס את רבי נחמן (המכונה בפי בדרך כלל "רבנו") שמספר רבות על מהות הקשר בין האדם לאלוקיו בפרקטיקה שנקראת "התבודדות". כביכול להתבודד, אבל בפועל להתחבר, ממש, עם ה' יתברך בשפה פשוטה.
שעה בכל יום ביער או בשדה, ואז מגלים מהו קשר. קשר עם מי שברא אותי. פשוט לדבר ולהאמין שהוא שם שומע ומקשיב רק לי. את זה אני מנסה מאז חזרתי בתשובה ואני לא סתם משווק איזה וורט. זה שם. האוצר שם. אנחנו יושבים עם אבא שלנו לכוס קפה וגילוי לב. זה כל־כך חיוני לעבודת ה', וזה גם ההבדל בינינו לבלעם. הרי גם הוא היה מחובר לשמיים. היו לו כוחות רוחניים. והוא היה בכיר… אבל יש משהו שלבלעם וחבריו לא יהיה. קשר.
לנו יש קשר עם ה'. זה העניין של יהודי ובעצם זו נקודת הפתיחה שלו. מערכת יחסים דו־צדדית עם השמיים. הוא אבא שלנו ולפיכך שומר עלינו ולכן גם מאוד ישמח בסוף כל יום לשמוע מה אנחנו מרגישים. איך עבר עלינו היום. מה קשה לנו ומה אני מרגיש בלי כל המסכות של הטלוויזיה או של האבא החזק והקשוח.
דבר תורה מפי חמאסניק
מה תספרו לו? איזה סוד תגלו לו? נתחיל בזה שנאמר לו תודה. נספר מה אנחנו מרגישים. הסבתות לאורך הדורות עשו את זה בטבעיות, מול המזוזה או בזמן הבישול, הם תמיד היו עם ה'. אז לנו יש אייפון ועיסוקים, אז בואו נכניס ללוז: שעה עם הבוס, זה התפקיד שלנו, שלא יכול להעשות בידי אף אחד בעולם.
הנה תמונה חדשותית קלאסית. כל מיני ארגונים טוענים שהם באים בשם אללה ואנחנו באים בשם ה'. הקשר הוא זה שמחזיק פה את כל העניין כנגד כל חוקי הפיזיקה. את החשבון שלנו אנחנו עושים עם השמיים ולא עם העולם. נכון שאלו משפטים שלא ראויים למדינת הפוליטיקלי־קורקט, אך זו תורתנו, זו האמת שלנו וזה בסיס הקשר שלנו. כיוון שאם לא כך, הקשר יהפוך לשקר.
שאלתי פעם את מי שהיה בכיר סוכני השב"כ של רמאללה, שמנע עשרות פיגועים והיה בנו של מנהיג החמאס בשטחים, מה גרם לו לעבור צד? הוא ענה: "למרות שגדלתי בבית דתי, לא היה קשר עם אלוקים. היתה שם בעיקר אלימות בשם הדת. לא צריך הרבה כדי לראות שלכם יש קשר עם מי שיושב בשמיים". אז הנה דבר חסידות מפי חמאסניק לשעבר. ואם הוא אומר, למה שלא נעשה עם זה משהו. למה להישאר פראיירים?
