בס"ד

לפני כחמש שנים הכנסתי את בני הצעיר, אליהו, בבריתו של אברהם אבינו. המוהל היה הצדיק חכם ישועה בן שושן. כשניגשתי לברך את הברכה על הברית, עצר אותי החכם, הביט בעיניי ואמר לי, ספק בצעקה: "אודי, בשמחה! ברך מתוך שמחה!" הגערה הקדושה שלו הרעידה אותי מבפנים ומבחוץ, וכשהשפתיים מלמלו את הברכה הרגשתי איך השמחה מתפרצת החוצה.
יש פעמים שאתה קם בבוקר והלב מביע תפילה, ויש פעמים שקשה יותר. לא מעט אנחנו מוצאים את עצמנו קמים לעוד בוקר קודר, בלי הרבה חשק. ואז השפתיים ממלמלות "מודה אני לפניך מלך חי וקיים" ועם מלמול השפתיים משהו זז בפנים הלב, משהו מתעורר.
כשנאור כרמי, מפיק האלבום, הציע לי לבצע את ניגון חב"ד למילים "תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית", הניגון נגע בי מיד. הניגון המדהים הזה הצליח להכנס פנימה, ולחדור את ה'אין כניסה' שמופיע לעיתים קרובות בחדרי הלב. העמדתי אותו ב'מבחן המשפחה', כמו שאני עושה פעמים רבות. הבאתי אותו לשולחן השבת המשפחתי שלנו, ולימדתי את הילדים. עם כל תו שנוסף לשיר הרגשנו איך השמחה מתעצמת, ואז הבנתי, שהשמחה לא חייבת לבוא מבפנים, היא יכולה להגיע הפוך, מבחוץ פנימה. השפתיים מתחילות לרנן, ומלמול השפתיים מעיר את הלב מתרדמתו, ועל אף הכבדות והקשיים הוא נכנע ומתחיל לזמר גם הוא.
אני מאחל לנו, שתהיה לנו שנה שמחה, וזה לא חשוב אם זה יבוא דרך הראש או דרך הרגליים, העיקר שהיא תהיה שמחה! שנה טובה!

אהבת את המאמר? שתפו