מי שלא מכיר, באלבומי האחרון יש שיר 'מועד קטן דף ז'. בעצם הלחנתי סיפור של ר' שלמה'לה, בו הוא מספר איך פגש באנטוורפן, באחת מהופעותיו, אדם שהיה בילדותו בשואה ושרד שנתיים איכשהו במחנות לצד דודו, חסיד קוז'ניץ שהיה תלמיד חכם מופלג.
בלילה לפני שנפטר הדוד, קרא לילד ואמר לו: "אתה יודע שאני מכיר את הש"ס בעל פה, ואתה גם יודע שלא הפסקתי לרגע ללמוד כאן, במחנות, אלא שכוחותיי אזלו. אני מרגיש שמחר כבר לא אהיה בין החיים. בקשה אחת לי אליך: אני כרגע אוחז במסכת מועד קטן, דף ז' עמוד א'. אנא ממך, סיים את המסכת בשבילי. אני משביע אותך, אם בורא עולם יזכה אותך לצאת מכאן, אנא – סיים את המסכת בשבילי!"
נזכרתי בסיפור המיוחד הזה בערב שמחת תורה. מדרשת זיו התמלאה בסטודנטים, מטיילים שחזרו מהודו, חוזרים בתשובה ותיקים ואברכים. ביקשתי מהרב אילני, ראש הישיבה, לומר כמה מילים לפני ההקפות. הרי כולנו חששנו קצת לשלב את השמחה של החג עם הטבח הנורא שאירע בדיוק לפני שנה.
פתאום חשבתי על כל אלו שהלכו מעמנו ביום הזה, מהם במלחמה, מהם באמצע מסיבת ריקודים. "קול דמי אחינו צועק אלי מן האדמה" – מה הם היו אומרים לנו אילו שמענו את קולם?
וכמו בסיפור של ר' שלמה, שמעתי שהם אומרים לנו: "אנא, המשיכו את מסכת החיים בשבילנו, המשיכו לרקוד בשבילנו, המשיכו ללמוד בשבילנו".
חז"ל מלמדים שהרוגי מלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם בשמיים. אינני דואג למקום השמור להם בגן עדן. אני לומד לא רק לעילוי נשמתם, אלא פשוט כי במותם חידדו לי כמה זה יקר. אנחנו, שזוכים להיות בעולם הזה, יכולים ללמוד תורה בשביל אלו שמעולם לא זכו… דברים פשוטים, כמו ללמוד רש"י מתוק על החומש, לקרוא 'נתיבות שלום', לדבר בארוחת שבת על הפרשה, על אדם וחווה, על נח, על האריה שלא קיבל אוכל… איזה כיף לנו! תחבקו ותרקדו את החיים, הם מבקשים, והתורה היא עץ החיים שלנו.
אני נזכר באמרה של אחד מגדולי ליטא, רבי ברוך בער לייבוביץ'. הוא שמע פעם מישהו מהלל ומפאר את התורה באומרו שהיא ממש ה"אויר שלנו לנשימה". רבי ברוך בער עצר אותו ואמר: "אתה טועה. האוויר הוא חשוב, באמצעותו אנו חיים, אבל התורה – היא החיים עצמם".
כשנח נולד, הוריו קראו לו כך כי "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו". חשבתי פעם: איך הם ידעו כבר אז שהוא יגדל ויהיה צדיק? ואז הבנתי: הם לא ידעו. הם האמינו בו. בתוך כל החושך שהיה אז בעולם, נולד תינוק שהוריו מקטנות עשו הכל כדי שימשיך את האור בעולם .
בימים עמוסי מלחמה וסערה, מוטל עלינו להוסיף עוד קדושה על מה שעשינו קודם.
עוד יותר טוב ועוד יותר טוב…
