היינו פעם במלון כינר עם הרב וישליצקי היקר זצ"ל. יונתן אחי ואני, סעודה שלישית, ניגונים, התעלות, רעווא דרעווין… פתאום הוא פנה אלינו: "אני מברך אתכם שתמיד תפרגנו זה לזה! כך אפילו מרומז בשמותיכם. יונתן היה בן המלך שאול והיה אמור להיות המלך, ואף על פי כן שמח שדוד זכה למלכות. וכך גם אהרֹן, אחיו הגדול של משה רבינו, כל כך שמח שאחיו הצעיר זכה למלכות, 'וראך ושמח בליבו'".
חודש אדר הוא שמחה. את "השמח בחלקו" מסבירים בחסידות "בחלק אלוקַה ממעל שבו". לשמוח שאנחנו בנים של ה', והשמחה הזאת מתחילה מאמונה. המן-עמלק הוא האנטיתזה לשמחה, יש לו הכל וכולו מִרמור אחד גדול.
כשאתה מקנא, תזכור ש"אין מלכות נוגעת בחברתה", אף אחד לא לוקח לך כלום. דוד המלך היה יכול להרוג את שאול שם במערה. אנשיו אמרו לו: "פראייר! הוא קם להרגך. מותר לך". אמר להם דוד: "אני לא נוגע במשיח ה'!". הוא ידע שהמלכות תגיע לו במדויק.
זה מזכיר לי סטיקר שנמצא על אוטו חצי מתפרק שחונה ליד ביתי "מה שמגיע לך – יגיע עד אליך". תודוּ שזה מרגיע. תפסיק לרדוף ולהיות מוטרד. אמונה!
שמעתי משל על ילד עני העומד מול דוכן הדובדבנים. "קח כמה" אומר לו המוכר. אבל הילד לא זז. "נוּ, קח כמה" מפציר בו המוכר שוב. והילד עומד. לבסוף לוקח המוכר חופן ונותן לתוך ידיו של הילד שמתחיל ללכת. "רצית דובדבנים, נכון? למה לא לקחת בעצמך?" שואל המוכר. הילד עונה בשקט: "לך יש ידיים גדולות יותר…". הבנתם? הקדוש ברוך הוא רוצה להביא לך שפע גדול. אתה יכול לחטוף בעצמך. האם לא עדיף לקבל מהידיים של בורא עולם?
אז איך מתחזקים בשמחה הזאת של האמונה? אין תרופת פלא. תפילה. התבוננות. אמונה.
אני זוכר שפעם היינו כמה אמנים מאחורי הקלעים בפסטיבל ענק. היה עיכוב וקהל האלפים החל להתרוקן. בא אמרגן של אמן שהיה אמור להיות בסוף הערב וראה שעוד מעט לא יישאר קהל. הוא הכריז: "או שהאמן שלי עולה עכשיו לבמה או שאני מבטל!". לא היה קל לוותר. אבל אודי דוידי, שגם היה שם, אמר לנו: "חבר'ה, כולנו במטרה אחת: להגדיל שם שמים. כולנו רוצים לשיר לכבוד ה', לא?! מה זה משנה לנו מי ישיר. שיעלה!". שם קיבלתי שיעור גדול באמונה.
