זה אחד העלונים המעניינים של השנה, כיוון שרק השבוע – בין חמישי לשישי – זמן הפצת העלון פורים ינדוד בין הפרזים למוקפים. בכל ימות השנה אפשר לשער באיזה מצב יהיו הקוראים, אבל כאן זו ממש חידה וכדאי שתהיה כזו כי "נודע בשערים בעלה", כל אחד כפי שהוא משער בליבו. כל אחד כפי שהיין והפורים לוקחים אותו. כל אחד ומלחמתו הפנימית בעמלק, בקליפה ובכל הדברים שהוא רוצה להוציאם מן הספק. אז למי לכתוב – למבוסם או לפיקח? לזה שהכרית את עמלק או לזה שעדיין נלחם? לזה ששמח או לזה שפחות שמח? לזה שהגיע לשולחן השבת או לזה שנרדם במדרגות? כמו ברוב המקרים, התשובה היא: לכולם. לדבר לכולם, וכל אחד יקח מה שהוא רוצה, לפי מקומו. הרבה פעמים בחיי (בעצם עד גיל 18 לפחות) דיברו אלי ולא הקשבתי. דיברו בכיתה ושמעתי אך לא הבנתי והקשבתי. כך שבסופו של דבר זה תלוי בבן אדם כמה הוא קשוב. כמה הוא רוצה. כמה הוא מבין שמה שאומרים לו נאמר רק לו ברגע זה בשידור חי מן השמיים וגם יש כאן מתנה. כל רגע הוא מתנה, וכל רגע יכול להיות שמח. אבל זה עניין של בחירה של כל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו במהלך חייו הטה את אוזנו פעמים ספורות ושם התחיל אצלו השינוי.
זה הזמן לחדש את הבחירה, כיוון שהמלחמה בעמלק ובספק המחלחל לתוך המציאות שלנו לא נגמרת בפורים. המלחמה בעמלק היא כל השנה, רק שביום הזה מראה לנו השם יתברך את זה שהניצחון אפשרי. ולכן הזמן מסוגל. כל קיר רוחני שהופל וכל קליפה שהועפה על ידי אבותינו הופכת למשימה יותר קלה עבורנו. זה קרה פעם אחת, זה יקרה עוד כמה פעמים. תלוי בך. אתה לא ממציא את הלחימה, אתה רק משדרג את מעשה אבותיך על סמך ההבנה שאפשר לנצח, והניצחון שייך לעולם הרוחניות והאמונה ולא לעולם המזל וההסתברות. יש מצב סביר שעמלק יופיע כבר ביום ראשון ומה שאתה צריך לזכור הוא לא את תורת הגמול – למה הוא מופיע עכשיו, ולמה בדיוק אחרי פורים ולמה ולמה. עצם השאלה היא מה שעמלק רוצה, ואתה תעשה את מה שהשם רוצה. תבוא עם הזיכרון שלך שפעם זה הצליח וזה יצליח כעת. אני מבין שהקרב לא נגמר ואני מוכן תמיד, במיוחד אחרי פורים. המציאות תיראה לך בדיוק ההיפך ואז תיזכר שוב. רבי נחמן מספר על בעל מלון ששכר יהודי עני וחשוך ילדים לנהל את המלון. היהודי עשה עבודה טובה תוך שהוא לא מפסיק להתפלל על פרי בטן. יום אחד בעל המלון מכר את העסק, והבעלים החדשים – איש עשיר, שגם לו לא היו ילדים – החליט לפטר את היהודי העני מניהול המקום, ובעצם זרק אותו לרחוב. אחרי זמן, בעל המלון החדש זכה להיפקד בבן זכר. והעני? התחיל להידרדר בחייו. למה? זה אמור להיות הפוך, לא? אולי בעינינו, אבל אומר רבנו: זה הזמן לא לשאול שאלות, ולדעת שכך מנהל השם יתברך את עולמו. ככה. כמו שאומרים לילדים הקטנים שמוחים על משהו "לא פייר" באוזני הוריהם שפוטרים אותם ב"ככה". ככה רוצה אבא שבשמיים, ואני מאמין בו ובהנהגה שלו בעולמות. הנקודה היא לבוא מחוזקים מפורים לעולם ההפוך שלנו. הוא מראה לנו את ההיפך. ההיפך ממשלה, ההיפך יהדות, ההיפך ארץ ישראל ועוד… מה עושים? פשוט להיזכר שהפכנו את העולם בפורים וראינו רק טוב. לכל פורים יש מוצאי פורים, ושם מתחיל קרב ארוך ושקט אך מעצב וחשוב. לא משנה באיזה צד במוח או בלב אתה קולט את זה, זה יחלחל. למה? כי אתה יהודי רוצה. כאן מתחיל סיפור הקרב שיסתיים לטובה. בסוף יוצאים עוד חודש ממצרים. "ואיך הוציאה? לא סיפר".