חודש כסלו התחיל ואני לא ממש מרגיש את האור. רק עידוד קטן מתגנב לאוויר שאולי זה יקרה ככל שנתקרב לימי החנוכה. לסיכוי הזה שבסוף יהיה נס. זו מעין תקווה שישנה תמיד, למצוא את אותו פך שמן שידליק את הכל. לא רק בחנוכה אלא בכלל. איפה היא אותה נקודה טובה? שלפעמים אנחנו רואים אותה וברוב הפעמים היא נסתרת.
אחת מהתורות המרכזיות של רבי נחמן, שהורה ללכת איתה תמיד, היא תורה רפ"ב: אזמרה לאלוקי בעודי. תורה רפ"ב מדברת על הצורך לראות את הנקודה הטובה בכל אדם ומשם לראות עוד ועוד נקודות טובות ובכך להפוך את כל התמונה. "עוד מעט ואין רשע ואיננו". אזמרה אפשר לעשות לרחוקים. כשאתה מפיץ יהדות, קל לראות בכל יהודי שרחוק מתורה ומצוות, את הנקודה הטובה. יהלום מאובק מזמין את הנקיון ואכן בנשיפה אחת של לימוד זכות מתגלה הרבה אור ביהודי הרחוק. אבל מה עושים עם היהודים הקרובים? רבנו אומר שכל אחד צריך למצוא בעצמו נקודה אחת טובה ומוחלטת שבה אין כל רע. ופתאום זה הופך למשימה קשה מאוד.
לפני שבועיים סערה הרשת והתקשורת מדברים שאמר שדר הרדיו נתן זהבי, שקיבל עצבים כמו שבדרך כלל קורה לו, אך הפעם על המצוות. על הפרשת החלה, על השבת ועל הצניעות. הוא הציע למניחי התפילין לתלות עצמם מהרצועות. מיד קמה מקהלה שהחלה להשיב דברי מוסר ותוכחה. אולי גם את זה צריך בשליפה ראשונית בקרב הזה שמתנהל על יהדותינו. אני לא ממש יודע.
חבר התקשר אלי והציע לתרום תפילין לנתן זהבי. תציע לו הוא אמר, אולי נופתע? וואלה רעיון טוב. ואכן הקלטתי סרטון של חמישים שניות, בהם איך אומרים בברסלבית, עשיתי לנתן זהבי אזמרה. לימדתי עליו זכות על מידת האמת שלו, והצעתי לו להניח תפילין ולחוות את זה לפני שהוא מדבר. סרטון בסגנון החוקר הטוב, החסיד, המקרב. מליון צפיות לסרטון הזה עשו גם כן רעש.
באחד הראיונות שאל אותי העיתונאי, למה קראתי לנתן זהבי אחי? למה לא הוכחתי אותו הרי הוא דיבר דברי בלע? עניתי שהוא אחי מאז מעמד סיני ואני לא רואה את זה כהזמנה להמטיר עליו עוד ביקורת. זו לא היהדות שאני מכיר. אני משתדל לא לשמוע רק את מה שהוא מדבר ברדיו, אני מנסה להקשיב לזעקה שלו מעבר למילים הקשות. הקדוש ברוך הוא חסר לו כמו שהוא היה חסר לי לפני עשור וקצת. בדידות אינסופית של האדם ללא אלוהיו.
לכאורה המון נקודות ליהדות בקרב מול נתן זהבי, אלא שבפועל גיליתי עוד משהו על האזמרה, על לימוד הזכות. בתוכי, בביתי, מול חברי. מול כאלה שיש להם המון נקודות טובות מול שומרי המצוות, שם פתאום יש משהו שנסגר. שלא לדבר על הקושי הגדול למצוא בעצמי נקודת זכות. זה המחסום האמיתי שעומד לנגד עיני ולעיתים הוא לא גלוי כל כך כי זה נראה ברור מאליו. אך חמקמק מאין כמוהו.
כמה קשה לראות נקודות טובות בילדים שלנו, שמקפיצים לנו בתוך המוח את מתג הביקורת והתוכחה, ואם זה בשם הדת אז זה קורה בהפעלה מהירה במהירות אלוקית. איזה מנגנון מוזר. הוא פועל על רחוקים ונעלם בקרובים. אני כמובן מדבר עלי ולא על אלה שאצלם זה קיים במערכת במידה שווה.
"כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה" .
הדרך לתשובה הנכספת עוברת אצלי. האם אתה מסוגל לראות בך ובקרובים אליך את אותה נקודה שמתחילה את המקווה הזה שנקרא תשובה? לא יודע. אני עומד מול השמיים בהתבודדות ולא מסוגל למצוא את אותה נקודה. כל מה שאני אומר על עצמי ועל ילדי נראה לי מלאכותי, סטיקרי ולא אמיתי.
אז מה עושים? לא יודע. אולי זה לא מקרה שכל זה קורה עכשיו, כשמתגבר החושך וכל מה שאני צריך זה את חנוכה. את אותה נקודה של שמן טהור שעוברת מיעקב אבינו בפרשה שלנו השבוע. יציקת השמן של אז, עד לאריזתו לתוך כד טהור ועד לאפשרות שני אמצא אותו בעצמי. זה אפשרי.
רבי נחמן אומר שכשהחושך סובב אותך ואתה אפילו לא יודע שאתה בחושך, רק דיבור של אמת יכול להוביל אותך אל המתג ואז תדליק את האור בפשטות. "דיבור של אמת בתוך החושך". אייייי. זה העניין של החג הזה והסגולה של האור הזה בזמן הזה. נשמע לא ממש הגיוני אבל ממש כדאי לנסות.
מה טוב בי? מה האור שלי? מה טוב בילדים שלי? מה באמת כואב לי (באמת)?, ובעיקר למה אני לא ממש רואה את האור שעומד מולי כעת ובעצם נמצא בתוכי. אחרי הסרטון שהקלטתי לנתן זהבי ניסיתי להקליט עוד אחד עבור המעגל הקרוב. זה לא הלך בקלות, אבל לפחות ישנה תפילה בחודש הזה: השם תן לי להתחבר לכד הטהור הזה, כי מי שמתחבר לטהור הוא טהור, נכון? אז אני צריך עזרה. ותודה שהארת לי את החושך הזה ממש לפני החג .
