בס"ד

העורבים לא כל כך שחורים

העורבים לא כל כך שחורים

  1. "וייוותר יעקב לבדו". איזה רגע מיוחד. לילה. שקט. את כל הפמליה העביר לצד השני של הנחל.
    חזר לקחת כמה פכים קטנים. והנה הוא לבדו.
    בלי לבן ובלי עֵשֹו. בלי הצאן. בלי רחל ולאה. בלי הילדים והגמלים, הכסף והזהב. כל הרעש הזה. המתח. האחריות. הוא מוצא עצמו לבדו.
    זה שָנִים שהוא לא היה לבד. אולי מאז אותו לילה שברח. התפלל, נרדם וחלם. ומה קורה לך כשאתה לבד.
    אתה פוגש את עצמך… וזה מפחיד. מי אני.
    אנדרה, המורה להלחנה, שאל אותי פעם ליד הפסנתר: "למה אדם יוצר? למה הוא מלחין?" עניתי את התשובות הידועות: להביע רגש, להשפיע, פרסום. כסף ותהילה. חיי נצח.
    "לא", אמר אנדרה. "אדם קודם כל רוצה פשוט להכיר את עצמו. לגלות את עצמו.
    הרי סוף סוף הוא עומד משתומם מול הנשמה המסתורית הזו. הַלו, מי אתה שם בפנים?"
  2. הפרשות האלה של כסלו מביאות פנימה את החורף. שינה, חלומות וזיכרונות.
    בסודות של ספר יצירה יש לכל חודש תכונה בנפש. תכונתו של כסלו היא שינה. בחסידות מוסברת השינה בתור עבודת ה' גם כשאתה לא מודע. יש אלוקים גם במקום הזה ואנכי לא ידעתי, אומר יעקב כשמתעורר משנתו. גם במקום הזה בנפש. גם במקום הבלתי־מודע שלי יש אלוקים.
    כסלו הוא החודש בו אפשר לראות שלכל דבר יש משמעות פנימית.
    לא מזמן (את חטאי אני מזכיר) הייתי בקורס נהיגה מונעת. "איך הגעתי לכאן" אני נאנח לעצמי ומחפש את המשמעות הפנימית. כשהמרצה מסביר על נהיגה העלולה לגרום להריגה בשגגה, פתאום אני נזכר ומתרגש. הרי כל השבוע אנו עוסקים בבוקר, במדרשת זיו, במסכת מכות. מתעמקים בדיני הורג בשגגה שגוֹלֶה על כך שנפל מסולם או העיף את הגרזן. כמעט שאלתי את רפי סימן טוב, המרצה, כמה נקודות צריך לצבור כדי לנוס לעיר מקלט (בהפסקה ניגש אלי בחור, "כבר כתבת לקרוב אליך?").
    לכל דבר יש עומק.
  3. אין דבר סתם. חפש את הפנימיות. שאלנו פעם את הרב סטבסקי אם לעבור דירה. כך הוא ענה לנו: הפרשה הקודמת פתחה במילים "ויצא יעקב", וההפטרה במילים "ויברח יעקב". "בִּדקו אצלכם", אמר לנו, "האם אתם יוצאים או בורחים?". ואפשר להוסיף מהפרשה שלנו "וישלח יעקב" – חפשו תמיד את השליחות.
    לא פחות מלהקשיב למה שאומרים לך, צריך גם להקשיב פנימה. לפני שנים עברנו ליד עורבים בגן סאקר. אמרו לי: "שמע איך רואי השחורות צועקים, 'רק רַע! רק רַע!'". אתמול חיפשתי מקום להתבודד עם נפשי ומצאתי חורשה קטנה, שוב האזנתי לקולם. מה אומר לכם, כל השנים הטעו אותי. באמת הם צועקים "רק קרַא! רק קרַא!" קרא לאביך שבשמים.
    ועשיתי כעצתם.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן