האפור של החורף והחושך שמסביב. שמיים אפורים מחליפים לאט לאט את ימי השמש. האפור הוא תפאורה טובה לצילום. צלמים תמיד מחפשים את הימים האפורים, לא יותר מדי חשוך ולא שורף מדי בגלל השמש.
מאוד דומה לרוחניות. אין אורות גבוהים מדי, אין חגים אין סוכה ואין אומן. מצד שני, גם אין חושך מוחלט. לקראת חנוכה זה ממש עומד להחשיך לימים קצרים כאלה שממש זקוקים לאור.
צוהר תעשה לתיבה. זה אחד הפסוקים שמחזקים אותי לקראת החושך שבו העולם שרוי. אז, בפרשת נח, ובהמשך, אבל גם בעצם היום. החושך רק מחליף גוונים עם השנים אבל תמיד הוא מחשיך בדרכו. פעם זה היה סביב התיבה, והיום זה בטרור שסביבנו, בשנאה כלפינו ומתוכנו, וגם סביב כל ענייני הבחירות. ודווקא כאן מגיע הצוהר. החלון. חלון לאן?
רבנו מסביר שבכל חושך יש הרבה פתחים. אנחנו, השקועים בחושך, לא יכולים לראות את פתחי האור האלה. אבל מה הבעיה?? יאללה צא. זה לא כל כך פשוט. כדי לעבור בפתח צריך לדבר דיבורי אמת. מספיק דיבור אחד של אמת והאור כבר בוקע. כמובן שיש רמות לעניין הזה, אור שמגיע מבחוץ ואור יותר חזק שמגיע מבפנים, אבל העיקרון ברור. יש כאן נוסחה.
גם כשהחושך שולט כמעט בכל פינה בחייך, לך יש את הבחירה באמת. זה לא דבר פשוט להכיר ולחיות את האמת, אבל זה פתח היציאה. זאת האמת של נח ושל אברהם מול החושך האלילי, של יעקב מול עשו, ושל עם ישראל היום מול אויביו וחבריו. אמת. כן, זה קשה לברור את האמת בעולם שכל מוצר משווק כמוצר אמת.
וכשאין …"שׁוּם פֶּתַח וְתַקָּנָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִתּוֹך הַחֹשֶׁך, אֲזַי עִקַּר עֲצָתוֹ שֶׁיַּמְשִׁיך עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת, וְיַבִּיט עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וִיבַקֵּשׁ רַק הָאֱמֶת הָאֲמִתִּי, וּכְנֶגֶד זֶה אֵין שׁוּם חֹשֶׁך וְסִבּוּב שֶׁיַּחֲשִׁיך לוֹ, כִּי הָאֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ". פשוט ולא ממש. השם יתברך, חותמו, רצונו, גילויו בעולמו הם האמת.
בראש השנה האחרון באומן, ביום השני, ממש לפני תקיעת שופר, ביקש ממני גבאי המניין לתת כמה דברי חיזוק. בדרכי לעלות לדבר, בלי ממש להכין או לדעת מה אני עומד לומר מול ארבע מאות יהודים יקרים – קראתי להשם יתברך: יש לי בלק אאוט. חושך. מה לעשות? ואז נזכרתי: צוהר תעשה לתיבה.
השם, באמת אין לי מה לומר, ואני עולה בשבילך, אז אפשר בבקשה עזרה?
הגבאי כבר מכריז על שמי. בדרכי מעלה, צדה עיני את אחד המתפללים שפניו היו מוכרות לי מאיזה סרטון וסיפור שחווה לפני כמה שנים. אהה, נזכרתי תוך כדי פתיחת הצוהר. לבחור הזה קוראים ניר, ולפני יותר מעשור הוא חווה מוות קליני כתוצאה מתאונת אופנוע.
החידוש הוא שהאיש היקר הזה זוכר הכל, ממש הכל, מבית הדין שהיה לו שם למעלה. סרטון בשם 'חותם האמת' מפרט את כל מה שקרה לו למעלה בבית הדין, באופן שחייו ללא התורה והמצוות גרמו לו להגיע לעולם חשוך, מלא בושה ואימה. אלא שאז גם אצלו בסיפור, נפתח איזה שהוא צוהר מעולם עליון שהוריד אותו חזרה לעולם.
התברר שכמה שנים לפני מותו וחזרתו הוא תרם לאחותו סכום כסף כדי לחלק את ספרי 'משיבת נפש' של רבנו. בעקבות אותה פעולת אמת קטנה (אם בכלל), הוא ראה את כל האור שהאותיות הקטנות של הספר עשו בעולם הרוחני. זה היה ממש תיאור של צוהר אמיתי. מתוך כל החושך והייאוש, כשהוא רואה את כל מעשי היום יום שלו כבושה גדולה, הוא מקבל אור מתוך חלון שמאיר לו תקווה, מעודד אותו ושולח אותו חזרה לעולם.
כן, זאת המטרה של הצוהר: להכניס תקווה בעולמות הייאוש. הדרך שבה היהודי היקר הזה סיפר את סיפורו, גרמה לכל היושבים בקהל פשוט לבכות עוד בטרם החלה תקיעת השופר. צוהר מתוך תיבה, זה תלוי בנו. חושך הוא מצב שיש לו מוצא. החלון קיים, גם בעולמות העליונים וגם כאן.
רצון לאמת מביא לאמת, מביא לצוהר, מביא להרבה פחות חושך. האפור הוא נקודת מוצא, הוא הפרומו של החושך. אז שנזכה כולנו להקדים צוהר לחושך. יש לכל אחד מאיתנו את היכולת לפתוח את אותו צוהר. עצם קיומו זה החדשות הכי טובות ששמעתי השנה .
