עברתי פעם ליד בית כנסת באזור התעשייה של בני ברק. מעל השער היה שלט: 'קהילת יוצאי מצרים'. חשבתי לעצמי בחיוך: הרי כולנו יצאנו ממצרים… זאת גם הקהילה שלי.
עברנו באמת גלות אחר גלות. אחרי יציאת מצרים הראשונה, ההיא עם המכות וכל זה, התיישבנו בארץ כנען, בנינו את המקדש, עזבנו בדמעות לבבל, לפרס, למדי, ליוון ומשם והלאה התפזרנו לכל קצוי תבל – תימן, פולין, ספרד, אשכנז. גם למצרים הגיעו שוב יהודים עד שעלו לארצנו, בנו להם קהילה ותלו שלט: יוצאי מצרים. הכל מתערבב לקראת הגאולה האחרונה!
הייתי פעם בפולין עם מדרשת זיו, ושבתנו אצל ר' אלימלך בליז'נסק. ישבנו בסעודת שבת בחדר האוכל המשקיף על האוהל הקדוש, והנה… אוטובוס מגיע ופרץ של צעירים יוצאים ממנו.
התפלאתי, לא ידעתי שגם מקומיים מגיעים… יצאתי ונוכחתי לדעת שאלה שמיניסטים מהארץ, שהגיעו הנה בתמימות ואדישות של תינוקות שנשבו. הם ב'מסע לפולין', ובין המחנות המדריך לקח אותם גם 'להשתטח' על ציונו של ר' מיילך, ולא עוד אלא שסיפר להם גם על מנהג הקוויטלאך, וכך רשמו שם כולם תפילות ובקשות לצדיק. הציון היה נעול בשבת, והנה המדריך מבקש ממני בסחבקיות ישראלית להכניס את החבילה של הקוויטאלך כשיפתחו את הדלתות…
במוצ"ש לקחתי את ה'הייליגע קוויטלאך' בהיסוס, האם מותר לי? שמעתי מעין קול חרישי כקולו של ר' מיילך: "תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו…". נכנסתי למבנה, וראיתי את עודד מהמדרשה רכון על הציון ושופך לבו בדמעות שליש של בעל תשובה, תינוק שכבר 'לא נשבה'.
נעמדתי לצדו. נזכרתי בילדותי, כיצד הייתי הולך לדואר לשלוח מכתב. הפקיד שלא רצה ללקק כל בול ובול מפאת הדבק, היה טובל את הבולים במין ספוג רטוב ומדביקם על המעטפה. כך עשיתי גם אני, הוצאתי פתק אחר פתק, העברתי אותם על הלחי הרטובה של עודד, ומשם לקופסה של הפתקים. הוא בוכה, ואני מחליק תחת עינו את הקוויטלאך שכתבו צעירי הוד השרון או משהו כזה… צעירים שגם הם יצאו איתנו ממצרים, גם הם גלו למזרח או למערב, אבות אבותיהם עברו גם הם במלחמות ובגיטאות, שרדו ועלו לארץ, והנה נכדיהם חזרו לפולין, להניח פתק תפילה אצל ר' מיילך…
אני נזכר בסיפור: פעם אמר ר' זושא לר' אלימלך, בהיותם בפונדק: אחי, בוא נפיל עצמנו לכבוד ה' יתברך. ענה ר' אלימלך: זה לא הסגנון שלי. אם רצונך, קפוץ ופול לכבוד ה' יתברך! כך עשה, והנה הגוי בקומה הראשונה שומע רעש. נכנס לחדר, רואה את ר' זושא על הרצפה ולידו ר' אלימלך עומד. הבין מה שהבין, והפיל את ר' מיילך בדחיפה… שכבו שניהם כך על הרצפה, נענה ר' זושא ואמר: וכי לא עדיף היה ליפול לכבוד ה' יתברך?!…
חודש טוב, ניסים וגאולה!
