מה הייתה זכותו וחיבתו של אברהם אבינו, עד שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו בציווי "לך לך"?
המדרשים מנסים לתת טעמים שונים: ניפוץ האלילים בבית אביו, דרישתו ובקשתו אחר "בעל הבירה" ועוד. ב"שפת אמת" כתוב שהשבח של אברהם אבינו היה עצם זה שהוא שמע.
הקדוש ברוך הוא לוחש בחלל העולם ובליבו של כל
אחד – לך לך. לך לעצמותך, למהותך, לייעודך, צא למסע המופלא ביותר בחייך, עד עומק נשמתך המיוחדת. בכל יום בקש להסיר מעליך עוד נטייה אל החיצוניות, אל רדיפת הכבוד והכסף, עוד טיפה של קינאה וכעס ותחרות. עד עומק השכינה ששורה בך.
הקריאה הזו מהדהדת בכל אדם. זכותו של אברהם הייתה שהוא שמע.
וקם.
והלך.
פעם היה לי רק תיק עם כמה חולצות והיה לי קל לנוע ממקום למקום. ללכת. היום יש לי אישה, ילדים, תכניות, יש לי המון דברים. תנועה ממקום למקום מצריכה משאית הובלה גדולה והמון כוחות. האם אני מוכן לקום בצווי ה' וללכת? ומה עם סדר בוקר? איך אלמד תורה בדרך? האם אני מוכן לשמוע את ה' בתוך החיים שלי, למרות כל הסדר התורני שיש בהם וההופעות והכל?
האם הייתי מוכן לעזוב את ביתי הבטוח והחם וללכת בלי לדעת לאן? תן לי לפחות כיוון…
"זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הקפיצה הזו של האמונה, של האהבה המוחלטת לה' ולתורתו. לצאת מהבטוח והמוכר אל הבלתי ידוע. אל זרועותיו הבלתי נראות של ה'. קוראים לזה חיים.
הקדוש ברוך הוא אוהב את התשוקה, את הרצון להתקדם, הוא לא מבקש מאיתנו להגיע. הוא מבקש מאיתנו שתמיד נעז לזוז הלאה, לא להיות כבדי תנועה, מלאים ונינוחים. את תחושת החיסרון, את התשוקה והרצון, את זה הוא מבקש.
פעם חשבתי שאני מחפש מנוחה, היום אני מבקש תמיד לנוע, להעז ולשמוע, להטות אוזן, לבטוח בו, להאמין בו. ללכת.