דיצה אור – אמו של אבינתן אור, החטוף בעזה
יש ימים שנפתחים אצלי בזעקה של משה רבנו בסוף פרשת השבוע: אֲ־דֹנָי! לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?! וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!
עברנו את ימי הגאולה של חודש כסלו, את חג הגאולה הגדול של י"ט כסלו, ומה לנו יותר מחנוכה עצמו, חג הנסים?? חיכיתי חיכיתי… בכיתי בכיתי… והנה אנחנו בפתח חודש שבט, חודש יום ההולדת של אבינתן, ואנחנו עדיין בשבי.
מאז שמחת תורה בסביבות השעה 10:00, אז צולם והופץ בעולם סרטון החטיפה של אבינתן ונועה, אינני יודעת עליו דבר. איפה הוא נמצא? מה הוא אוכל? מי נמצא איתו? כמה אוויר יש לו? ובכלל, מה מצבו ומה עובר עליו?…
יש ימים בהם קורים מאורעות מאוד מבטיחים, ואני עולצת – הנה הנה… מיד זה יקרה, כי הרי חיילינו הפלאיים נלחמים, ואפילו חילצו את אורי, והנה גם ברחו כמה חטופים… ובטח עוד רגע…
לעומתם, נופלים עלי גם ימים של ייאוש קודר ואיום. כמו ימים שבהם מדובר על עסקה… עסקה חלקית, כשברור שהנותרים מאחורה, בשבי, משלמים את המחיר הנורא מכל בעבור שחרורם של 'החטופים ההומניטריים'.
בחסדי ה' ביד שליחיו הטובים, זכיתי ללמוד ולהבין ששני המקומות האלו בתוכי, שניהם טעות.
בשני מצבי הקיצון האלו, בהתרגשות הפתאומית כמו גם בייאוש החשוך, ובכל הטווח הענק של מצבי הנפש שביניהם – השלטון על העולם הפנימי שלי מסור בידי ה'מציאות'. מה שקורה בחוץ – בקרבות בעזה, בקבינט המלחמה, בזירה הבינלאומית, בתקשורת, ועוד ועוד – מנהל אותי ביד רמה. מה שאני שומעת מטלטל אותי קשות, בין אור התקווה לתהומות האבדן.
ובמלחמה הזו, המציאות החיצונית היא מנהל קשוח, עריץ ואכזרי, שנלחם בי ביד חזקה.
יש אלטרנטיבה
האלטרנטיבה הקדושה, שצדיקינו מזמינים אותנו לחסות באורה, היא עבודת הביטחון. הבחירה לתקוע חזק חזק בראש את הידיעה שהכל, אבל הכל הכל הכל הכל, בידי ה'!! והכל, אבל הכל הכל הכל הכל, רק ברצונו!
אגלה לכם סוד. זו לא החלטה חד פעמית, ומשם אני מסודרת וזה רץ. למשל, אם יש לי סכום כסף להשקעה (לו יצוייר…), ואני בוחרת באפיק מסוים, מהרגע שביצעתי את ההפקדה, הרווחים נצברים. זה קורה מעצמו, בלי התערבות נוספת שלי. לעומת זאת, בעבודת הביטחון בה', הבחירה מאתגרת אותי כל יום, ולפעמים גם כמה פעמים ביום.
במבט חודר יותר, אני רואה בנפש שלי שני אזורים – אזור ההחלטה, ואזור הביצוע. באזור ההחלטה, הבחירה בביטחון היא בנקודת זמן אחת. רגע של בירור עמוק: איפה אני רוצה לחיות? מה מקור החיים האמיתי שלי – הטבע, או מי שברא אותו?
לעומת זאת, באזור הביצוע, הקרבות לא נגמרים. המציאות מתקיפה ללא הרף. כל כך הרבה פעמים מערכת החיסון הרוחנית שלי נדרשת לשלוח חיילים להגנת גבולות התודעה. החיילים האמיצים של הנפש האלוקית שלי נלחמים בגבורה במחבלי הייאוש, ומחזירים לעיר הקטנה שלי את תחושת הביטחון בה' בלבד. את הידיעה שגם אני, ובעיקר אבינתן בני, וכל החטופים, בידיו. ורק בידיו.
וכשאני נזכרת בזה, ומתחזקת בביטחון, חוזרת אלי מנוחת הנפש.
הצדיקים מלמדים אותנו, שרק מהמקום הזה נכון לנו לגשת לחיים. רק מהידיעה שבאמת אנחנו בחירות משבי העולם, מהוודאות שאנחנו באים מלמעלה. כשאכן אנחנו באים משם, מעל למציאות החיצונית, אנחנו זוכים באור בהירות הדרך. אנחנו זוכים לבחור באסטרטגיות הנכונות, האמיצות, האפקטיביות, ובעזרת ה' – אלו שמקדמות את גאולתנו וגאולת כל ישראל!
אז החלטתי.
ואני מתפללת לה' שיעזור לי לנצח את כל העולם ורעשיו, ולעמוד בהחלטתי. לבטוח בו, ורק בו. כל רגע מחדש.
5 Responses
דיצה יקרה. תודה שאת מלמדת אותנו את הלימוד הזה שיכול להרים כל אחד מהמקום שלו למקום טוב יותר ואמיתי.
שה' יתן לך כוחות למסע הזה. שתראו את אביאור בקרוב ממש, בריא ושמח.
ליבנו איתך
אמן!!
*אבינתן…
קווה אל ה'
חזק ויאמץ לבך
וקווה אל ה'
מעורר השראה!
כנות שמרימה גבוה
גם את הלב וגם את המבט.
לי זה נתן עוד כח
תודה רבה על השיתוף.
דיצה היקרה העלית דמעות בעיני….מכירה את חוזקך וחסינותך…..בטוחה שאבינתן ונועה גם איכשהו מרגישים את זה….זה מגיע אליהם
חזקי ואמצי יחד עם משפחתך היקרה