בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

אני קולטת את המבט שלה כבר ממרחק של שלושה שולחנות. היא מזיזה את הכיסא שלה אחורה וקמה לעברי.
עוד לא הסתיימה המנה הראשונה, כבר מתחילים…? נאנחתי בשקט והתרכזתי בצלחת שלי בזמן שקלטתי אותה מתקרבת.
"אחינעם שלי! מה ש־ל־ו־מ־ך מתוקה??" שאלה דודה שלי בקול לבבי.
האמת, שמאז ומעולם מאוד אהבתי את דודה דינה. תמיד היא הייתה הדודה הקרובה אלי ביותר.
אבל לאחרונה זה נהיה… איך נאמר… קצת מעיק.
אני יודעת שדודה דינה מאוד אוהבת אותי, והבת שלה שקטנה ממני בשנה (שגם היא הייתה פעם חברה טובה שלי) כבר עומדת לקראת הלידה השנייה שלה… אבל עדיין.
זה לא גורם לי לסלוד מזה פחות.
היא הניחה יד על הכתף שלי, התקרבה אליי ושאלה בשקט: "אז… מה קורה?"
"הכל טוב דודה, ברוך ה'!" ידעתי שלא לזה היא מתכוונת.
"יש לך מישהו עכשיו?" היא שאלה אותי ישירות. כנראה היא באמת דואגת.
"לא" עניתי בקול הכי רגיל שיכולתי. בתוכי ה"לא" הזה היה גדול ועמוק. לא רק שאין לי מישהו, אין לי גם מישהו באופק. ההצעה הנורמלית האחרונה שקיבלתי הייתה לפני שלושה חודשים ארוכים כנצח.
"תאמיני לי, אני לא מבינה איך לא חטפו אותך כבר" היא נאנחה בעצב.
גם אני דודה. תאמיני לי.
למזלי, בדיוק באותו רגע יצאו החתן והכלה מחדר הייחוד. "אני רצה לרקוד!" אמרתי לה בחטף.
"תרקדי, תרקדי, זאת סגולה טובה" היא אמרה, אבל אני כבר לא שמעתי.


אז מה באמת עושים
בתקופה שאין הצעות?

עשינו סקר בקרב הקוראות שלנו, וקיבלנו עשרות תשובות מבנות – איך הן מתמודדות עם תקופות שאין הצע