בחיים כאן על פני האדמה אין זה מן הנמנע שניתקל בבני אדם שהתנהגותם לא תואמת את הערכים, הדרך ארץ והנורמות בהם אנו מחזיקים.
קל מאוד להיזכר בתחושה המאוד לא נעימה וברגשות הכעס, הפגיעה והעלבון כאשר אדם מבזה אותך לעיני כל, או דואג לרווחתו האישית על חשבונך, מונע ממך קידום בעבודה, מסכסך בינך לבין הקרובים לך, מתנשא משפיל ומרומם עצמו על חשבונך.
אכן כן, יסכימו כולם שהאנשים מהסוג הזה לא מותירים בנו חותם חיובי במיוחד, והיינו מעדיפים שלא להיתקל בהם ושכמותם במהלך חיינו כאן.
יתרה מכך, אם ננבור בעומק האינטראקציות המשפחתיות שלנו, נבחין כי חלקם עונים על ההגדרה של "שאר בשרך", כלומר הם אלו הקרובים אלינו ביותר ומאפשרים לעצמם להתייחס אלינו בהתייחסות השונה ב-180 מעלות מזו שהיינו מצפים מהם.
החוויה אכן כואבת כסכין חדה הננעצת בבשרנו וכלל לא מובנת.
כל אחד מאתנו היה רוצה להימנע מההרגשות הקשות הנובעות מחוסר יחס מתאים המופנה כלפיו, ומסתבר שאינטראקציה עם אותם אנשים היא לא בדיוק הדרך לכך אלא דווקא הגורם לכך; מה גם שלעיתים מדובר באלו שאני חי עימם תחת אותה קורת גג, וההתראות עימם הינה בתדירות גבוהה.
אז מהי בעצם המטרה בלהפגיש אותי עימם חזיתית?
ומה אני יכול לעשות כדי להעלים אותם מחיי?
זאת ועוד בשורות הבאות.
כאשר אדם לא חי את תוכנו ומהותו הפנימיים, הוא לרוב ירגיש בחסרונם של כוחות נפש וכלים להתמודד באופן נכון מול המציאות הרוחשת לפתחו ואל מול משברים הפוקדים אותו.
אדם כזה יהיה רגיש מאוד לכל מה שייאמר לו על ידי הסביבה, ויפעל כל העת אל מול וביחס אליה. כדי להגן על עצמו, הוא ילבש מעין דמות חיצונית שבעיניו זו הדמות שהסביבה תעריץ או לחילופין תירתע ממנה או תרחש לה כבוד. בכך הוא יוצר מעין דמות חיצונית שלו, דמות פיקטיבית שעונה להגדרות הסביבתיות כפי שהוא מבין אותן. לדמות הזו, ורק לה, הוא נותן את כל הבמה כאשר הוא יוצא לתקשר עם הסובב אותו.
לסביבה נשאר לתקשר רק עם הדמות הזו, משום שהיא זו שלה הוא נותן ביטוי. וככל שהאדם יהיה פחות מחובר לעצמו ולמהותו, כך הדמות החיצונית תלך ותתפוס מקום מרכזי יותר בחייו, עד לטשטוש כל קשר בינו לבין דמותו המהותית.
בגלל שמיודענו, כאמור, אינו מספיק בנוי מבחינה אישיותית ונפשית, הוא יעטה עליו שריון קשקשים והגנות מאוד חזקות בדמות התבטאויות קשות, וייתכן וישתמש גם בכוח פיזי. כמו כן, ייתכן ובגלל שתחושות קנאה בנו יציפו אותו, הוא ינסה לשבש את קשרינו עם אחרים או אפילו לחתור תחת תפקידנו בעבודה או לזרוק מילה שבגדר 'עקיצה'.
ייתכן שבגלל הניסיון הנואל לרכוש אהדה חברתית, הוא יעטה עליו את דמות המְרַצה, ואז נמצא אותו מנצל אותנו כדי לרַצות את האחר, ולחילופין מנצל את האחר כדי לרצות אותנו. נחוש בחוסר הלויאליות שלו כלפינו, דבר שבהחלט יעורר בנו תחושת פגיעה וחוסר אמון.
זה בעצם מסביר לנו את התנהגותם החיצונית של האנשים הללו שלא מספיק בנו עצמם מבפנים, התנהגות אשר מונעת ממני ומאחרים לרצות לבוא עימם במגע תקשורתי כלשהו.
אבל למה הם בעצם נקרים בדרכי? למה בחרו לתת לי להיתקל בהם בחיי?
נראה כי התשובה טמונה ברצון האלוקי שאבנה את עצמי דרכם.
כאשר אני נתקל בהתנהגות לא ראויה של מישהו כלפיי, לאחר תחושת הפגיעה, הכאב או אי-הבהירות המתחוללים בי, אני נדרש לקימה. הקימה הזו, שלאחר הנפילה הרגשית, תתרחש רק אם אסכים לבנות עוד קומה בתוכי. (אם לא, סביר להניח שאחווה את הנפילה שוב ושוב – או על ידי מי שגרם לה מלכתחילה או על ידי סובבים אחרים שיעשו עבודה עוד יותר טובה מקודמם😊).
התחושות וההרגשות הקשות לא באמת מאפשרות לי להמשיך מכאן כרגיל, הן כואבות מכדי שאמשיך בסדר יומי, ואני נדרש להתכנסות דחופה ופנימית בתוך עצמי. אני מגייס כוחות נפש הקיימים בתוכי או מנכס כאלה מבחוץ, וממש מנסה לבנות את עצמי; לחפש תשובה בתוכי לשאלה – מה באמת התנהגות האחר עוררה בי? למה זימנו אותו לחיי? הוא ולא אחר? עם אלו רגשות בתוכי הוא גורם לי להתמודד? והאם מתוך ההיכרות שלי את עצמי מדובר באמת ברגשות חדשים, או בכאלו שהגיע הזמן לטפל בהם ולתת להם את ההתייחסות הראויה?
השאלות הללו קוראות לי לעבודה עצמית, וכשאזכה לכך אפחית את ההיתקלויות שלי עם אותם אנשים, ופשוט אגרום להם להיעלם מחיי. זאת משום שכל מטרת ההיתקלות שלי בהם הייתה כדי שאוכל לעשות עבודה פנימית עם עצמי, וכשאני כבר שלם ובטוח במקומי ובמהותי – לא צריך לאתגר אותי יותר דרכם. זאת ועוד, כאשר אני במקום הזה, אני מכיל אותם בתודעה שלי בסטטוס אחר, וכך הדמות שלהם שכל כך ייסרה אותי קודם ומנעה ממני לבוא עימם במגע, פשוט איננה!
זו בדיוק הדרך להעלים אותם מתוכי ולגרום לי לחוש חופשי, מאושר ומשוחרר. כשהם כבר שמורים אצלי בתודעה באופן מתוקן, אני כבר מוכן לבוא עימם במגע. כשהם מתוקנים בתוכי, אני מאפשר לעצמי לראות את הסובב סביבי בעין טובה ולתקשר עימם באופן פנימי ועמוק הרבה יותר.
ובינינו, גם אני נושא לעיתים לבוש חיצוני לא-לי במקומות בהם טרם תיקנתי עצמי, ומשמש אתגר תקשורתי גם לאחרים הנדרשים גם הם לתקן עצמם דרכי.
מה יצא לנו, אם כן?
אנשים לא טובים באמצע הדרך – הם בעצם חלק מהדרך (שלי).
אם כל אחד מאיתנו יבין, יפנים ויפעל לפי העיקרון האמור – לא יהיה כבר את מי לאתגר, ומשם יבוא לציון הגואל.
שנזכה להרבות באהבת חינם.
