שבת של נחמה. "דברו על לב ירושלים". דברו על הלב, דיבור הקשור אל הלב.
כי יש דיבור שלא מחובר ללב. דיבור קפוא, מילים מנותקות. כששומעים דיבור כזה, אי אפשר באמת להרגיש את הלב של מי שמדבר אותו. הוא כאילו לא נמצא כאן בכלל, כביכול הלך, והשאיר פה רק את המילים שלו, בלעדיו. דיבור כזה קשה לשמוע, יש בו משהו המעורר התנגדות, שלא פותח בנו רצון להצטרף אליו. דיבור שמנותק ממי שאומר אותו, נעשה מנותק גם מהשומע.
רבי צבי אלימלך מדינוב אומר שזה הביטוי של הגלות, כשנעדר דיבור אמיתי. כשהדיבורים מסתובבים להם בעולם, מתגלגלים בראש חוצות, מנותקים מהלב ומהדעת, חסרי שייכות, וחסרי חיבור. אין מי שיאסוף אותם, אין מי שיהיה עבורם בעל הבית. וזוהי אילמות הקיימת בעולם. אילמות שהביטוי שלה הוא סילוק הנבואה.
לכן כדי לרפא את הגלות והאילמות, אומר הנביא, "דברו על לב ירושלים". תחברו את הדיבור אל הלב. תדברו רק מה שבאמת מתיישב על ליבכם, רק מה שבאמת נובע מהלב. כי גם אם הדיבור נכון וחשוב, אם הוא לא נאמר מתוך הלב, הוא נשאר מנותק, ואילם.
רבי נתן מסביר שמהות האדם המדבר, שהוא 'רוח ממללא', היא לא עצם יכולת הדיבור. השאלה החשובה איננה האם האדם מדבר, אלא האם הוא מדבר באמת. מאיזה מקום הוא שואב את הדיבור שלו, מתוך איזו תחושה בנפש נאמרים הדברים. האם יש חיבור אמיתי בין המילים אל הלב, האם הדברים היוצאים מפיו יצאו מתוך חיבור פנימי או מניתוק? דיבור מחובר הוא דיבור עם דעת. וזו מהות האדם המדבר.
ואנחנו, שמכירים את עצמנו ואת הדיבורים שלנו, שיכולים להיות ריקים וחלולים, איך נוכל לזכות לדיבור של דעת?
לרבי נחמן יש תורה שאולי נותנת מענה לשאלה. זוהי תורה על תשובה, הקשורה לימים אלו, של מיד אחרי תשעה באב. כי כעת, כך אומרים, כבר מתחילים ימי התשובה, עוד לפני שאלול מגיע.
כשרבי נחמן מבאר מהי תשובה, הוא שם את הדגש על היכולת לשתוק. אדם היודע לשתוק, הוא אדם שיכול לשוב בתשובה.
מי שמיד מחפש תשובות, מחפש מה לומר, ומה דעתו, ומה הוא חושב על… מונע מרחב של שתיקה פנימית בתוכו. הוא עסוק בלייצר מילים ודיבורים אינסופיים על כל מה שקורה סביבו. לגלגל מפיו מילים שסופן להיות מתגלגלות בחוצות. כל דבר נמדד רק במילים, בלי שתהיה אפשרות להרגיש את הדבר, לנשום אותו, לשתוק אותו. כי רק אם מרגישים קודם בלי מילים, יכולות אחר כך לצמוח מילים שהן באמת. יכולים להגיע דיבורים הנובעים מעומקו של הלב.
וכשדיבור כזה נולד, הוא יכול גם לגעת בשני. "דברו על לב ירושלים". כי מה שנגע בנו באמת, יוכל גם לגעת בשני באמת.
לכן אומר הנביא "נחמו נחמו". נחמו פעמיים, מבאר רבי נתן. נחמו זה את זה. נחמו אחד את השני. שכל אחד ינחם את חברו. שכל אחד ידבר מליבו אל לב חברו. שכל אחד יספר לשני מה הוא הבין היום, שאתמול עוד התקשה בו. מה הוא הרגיש היום, שגרם לו למצוא מרגוע לנפשו. מה היום ניחם אותו. מה היום כל כך נגע לליבו, ויכול לגעת גם בלב חברו.
כי דיבור אל הלב הוא נחמה, כי מה שדיבר על ליבנו, יכול להיות לשני נחמה. וכך נוכל לקבל זה מזה נחמה. "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי".
