אחי! באמת לא כדאי לך לפנות שמאלה, זה לא לוקח אותך לשום מקום, מחכים לך שם רק דברים לא טובים. למה שלא תלך מכאן ימינה?

עכשיו יום חמישי בערב, או אולי השעות העמוסות והדחוסות של שישי בצהריים. השבוע הארוך מאחוריכם, והגוף והנפש כבר משתוקקים למנוחה ולשקט של שבת. ואז, מתוך

שלום תמר. קודם כל, עם ישראל מחזק ומחבק אתכם ומתפעל בלי סוף מהעוצמות הרוחניות שאתם מפגינים. ברשותך, תוכלי לשתף אותנו במה שעבר עליכם בשבת האחרונה,

כמה פעמים מצאנו את עצמנו מכוונות את התדר שלנו החוצה? מנסות לנחש מה אחרים צריכים, איך לרצות, ואיך להיות "בסדר" בעיני הסביבה? ברגעים האלה, מבלי

שבת של נחמה. "דברו על לב ירושלים". דברו על הלב, דיבור הקשור אל הלב. כי יש דיבור שלא מחובר ללב. דיבור קפוא, מילים מנותקות. כששומעים

שעת מנחה בירושלים, עיצומם של ימי בין המצרים, אני יושבת לכתוב לך מכתב. אנחנו לא מכירים, אך דרך מסעותיך מרגיש לי שאנחנו כבר לא כל

שלום חברים, אנחנו כבר בשבת נחמו, אחרי תשעה באב, ובהקשר של הגברת האחדות בינינו ואהבת הזולת אני רוצה לקרוא בפניכם קטע מתוך סיפורי מעשיות –

אנחנו נמצאים בזמן שלא כל כך קל לשמוע. זאת אומרת, אולי זה לא רק בעיה של הדור שלנו… קשה לנו לשמוע לאורך כל הדרך –

במשך רוב ספרי התורה יש בהירות מסוימת לגבי טיבה הגלוי – חטיבות שלמות של סיפורי דברים, לאחר מכן מצוות, ושוב סיפורי דברים. אך ספר דברים