אין סוף אסתריות מופלאות פגשנו לאחרונה.
נשים, אימהות ואחיות שרואות מתוך ההסתר נקודת גילוי וגודל, חיבור ותפילה.
הרי אנחנו כותבות ממש עכשיו את המגילה שלנו. מה היא מגלה לנו?
אני אוספת מילים ותפילות ומניחה אותן כאן:
ראיתי בשם הגר"א שמרדכי הוגלה שלוש פעמים מירושלים(!) נגד רצונו, אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם. קשה לו לעזוב אותה, והוא חוזר אליה שוב ושוב.
גם במחשכים, ירושלים הולכת איתו ועיניו וליבו נשואות אליה. עליה הוא נלחם. בכל בית ובית, מנהרה ומנהרה.
היא מקור הכוח .
לאסתר המלכה היו, לפי המדרשים, נערות שהיו 'מזכירות' לה כל יום ויום מהו. איזה חג היום, מה התאריך. בתוך הארמון של אותו רשע היא החזיקה בתוכה את הזמן היהודי, התכווננה פנימה.
עוד ועוד סיפורים הולכים ומתגלים מהאחים והאחיות השבויים שלנו. רגע של ברכה. תפילה. סידור שנמצא. הקפדה על מצוות… תזכורות ששמרו על זמן פנימי, שהחזיקו אמונה.
לכל אורך המגילה רואים שכל פעם שמישהו רצה בטובת מישהו – גלגלי הישועה התקדמו בגלוי ובבירור. מרדכי מבקש מאסתר, אסתר פונה למרדכי, בגתן ותרש…
כשאנחנו מביאים את הטוב ורוצים שהטוב יתגלה – מוסיפים חסד, עוזרים, נוהגים בעין טובה ומבקשים מאוהבינו שיעשו את תפקידם הנכון – הטוב, החסד והרחמים מקבלים עוד ועוד מקום ותוקף בעולם.
תקראו במגילה, תסתכלו מסביב.
אסתר לא מאמינה לחושך. כל הקולות המחלישים, מלאי הספק וחסרי הביטחון, מנסים לערער את מקומה. אבל היא, מלכה אמיתית, מתאמנת מאז הייתה באומנה על הבחירה והידיעה הפנימית: וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
אנחנו יודעים, ריבונו של עולם, שאתה איתנו ואנחנו איתך.
קשה, כואב – ואתה איתנו.
כל רגע ורגע אנחנו בטוחים ומאמינים בישועה הטובה, בכוחות שאתה שולח לנו.
אסתר לא עסוקה רק בעצמה, "ועמי בבקשתי".
עזוב אותי, ריבונו של עולם תראה את העם שלך!
כמה קולות כאלו אנחנו שומעים, כמה קול כזה מהדהד בעולם! רק לחשוב על כמות העזרה, העמותות, ההתנדבויות, הלחימה, הלימוד והחסד שעוטפים אותנו… כל אחת יודעת ומרגישה איך תפילת יחיד שלה שזורה ביחד של כולנו.
לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ – אנחנו אמרנו כן. לתקופה. לזמן הזה. לאתגרים ולרחמים הגדולים. הגענו לעת כזאת, ככה בדיוק כמו שאנחנו – לעורר מלכות. לבנות בתוכנו קומה חדשה לעם, בארץ, בנפשנו פנימה.
לעת כזאת הגענו – לַמַּלְכוּת.
קְבָעוּנִי לְדוֹרוֹת.
בקלות אפשר להמשיך לעדכון הבא, אבל מאסתר המלכה אני לומדת לייקר כל רגע. לסמן אותו. לראות איך הוא בעצמו נצחי.
התקדמנו? זזנו? אני 'ממרקרת' את זה. מסמנת מול שמיא ומולנו את כל אין סוף ההשתדלויות, מעשים, תפילות, מחשבות.
זה קובע, לדורות.
אֵין – אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת. אסתר מלמדת אותנו להתחבר אל המקור. לאין סוף, לאַיִן. את זה היא מגדת לנו!
תראו מה קורה בעם שלנו.
מתחברים, שואלים, מבקשים, קוראים –
לחפש ולמצוא
לבחור
דרך אמונה.
