זה כבר היום השני שהוא מגיע לכאן, יהיו שיגידו עליו שהוא עושה דברים בלי לחשוב, יהיו שילעגו, אך הוא משוכנע שהגיע הזמן, שהוא עושה את הדבר הנכון ביותר.

כזה הוא וככה זה בכל דבר אם צריך לעשות אז צריך.

כך היה בשמירת השבת הראשונה, בלבישת ציצית מתחת לחולצה ובהחלטה ללכת עם כיפה .

הוא כבר הספיק להתקדם הרבה מאז, ללמוד פרשת השבוע וחסידות, שפתחו לו את הלב הוסיפו לו עומק, מהות.

אתמול הוא נכנס לכאן בפעם הראשונה להתמקם לראות מי האנשים, התפלל עימם וחזר לביתו, מחר הוא ישוב לכאן והגמרא איתו.

הוא מתיישב במקום הפנוי ביותר, אם יפריעו לו המבטים הוא יוכל להסתתר.

תמיד נדמה לו שרואים עליו, מרגישים, למרות שהוא לא רגיל להרגיש שונה בין האנשים.

הוא פותח את הגמרא בפעם הראשונה, נצמד מעט לפינה שלא יבחינו שהיא כלכך חדשה, בקושי מצליחה להשאר פתוחה בעמוד הנכון ומאיימת להסגר, הוא מחזיק חזק בצדדים, בעדינות בעזרת המרפקים.

הוא מתנדנד קדימה ואחורה בהתלהבות ומקריא לעצמו את המילים שהוא כלכך רוצה להבין.

שורה ועוד שורה הוא הולך ומתקדם, שורה ועוד שורה הולך ומתייאש, הוא מפסיק לנוע בהתלהבות ורוכן על ספרו, ניתן לראות את הריכוז בקמטים על מצחו, הוא ממשיך לקרוא ומרים את עיניו, מסתכל בלומדים שיושבים לפניו, שמא ראו, שמא הבינו.

הם נעים הלוך ושוב, מתווכחים בלהט, מערבים כמה חבר'ה שיושבים מאחור שואלים לדעתם והם משיבים בחדוה, הם כבר היו שם, למדו את הסוגיה.

הוא מתלבט אם לשאול אותם גם, את פירוש המילים, שהוא לא הצליח לתרגם באפליקציה כי אין שם ארמית.

החבר'ה בנתיים הניחו לרגע חיי עולם והלכו לעשות לביתם.

והוא הלך לחנות הספרים שליד וקנה מילון, בגודל כזה  שניכנס לכיס וניתן להחביא בקלות.

הוא אף פעם לא אהב להראות כל סוג של חוסר ידע או בורות. 

עברו להם הימים הוא הספיק להכיר חלק מהאנשים, יש לו אפילו כינוי חיבה 'שמוליק מהשולחן בפינה'.

עם החבר'ה הוא  לא היה מהמדברים, הוא העדיף ללמוד, להקשיב, שמא ישאלו מאין הוא מגיע והוא יצטרך להשיב.

זה כבר כמה שבועות שהוא כאן, הוא למד לדעת את כולם, הוא עדיין עם המילון יושב באותו המקום.

 לא מתנדנד הוא רכון מרוכז, מילה ועוד מילה.

הוא מנסה לא לזכור שהוא מתכנת מצליח דובר שבע שפות וגם די מרוויח, כאן הוא מרגיש כתינוק, שנשבה.

'שמוליק'  קוטע קול את לימודו,

'בוא לאולם הצדדי יש סיום מסכת של משה ויעקב אלה שיושבים מולך, אני באמת מתפלא את אתה מצליח להתרכז כשהצמד הזה מתווכח לידך'

הוא אפילו לא הספיק לענות לעצמו, הם נכנסים ומתיישבים במהירות, הם כניראה פספסו את הדבר תורה.

הוא מביט בבחורים והחתנים השמחים בשמחה של תורה, אין בו קנאה רק רצון להיות כמותם, להבין משהו מהתורה הזאת שהיא כלכך שלו, כלכך קרובה ובלתי נתנת להשגה.

  סיום מסכת קדיש, איש איש בתורו משבח את החתנים.

ושמוליק משבח בתורו, אך מרגיש בעומק ליבו שזה לא הוגן, לו רק ידעו כמה זה עולה לו, כמה זה קשה לו.

לפתע הוא נעמד מניח את הגמרא מול עיניו, אז מה אם כולם רואים שהיא חדשה, היא כבר לא נסגרת כמו בהתחלה ובקול רועד הוא פותח ואומר:

 הדרן עלך דף ב' עמוד א'  והדרך עלן,

 דעתן עלך דף ב' עמוד א ' ודעתך עלן, לא נתנשי מינך דף ב' עמוד א'  ולא תתנשי מינן, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי".

 הוא כבר לא מתבייש לתרגם בקול: 'נחזור עליך דף ב' עמוד א' וחזרי עלינו, דעתינו עליך דף ב' עמוד א' ודעתך עלינו, לא נעזוב אותך דף ב' עמוד א' ולא תעזבי אותנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

שמוליק לומד שם כבר כמה חודשים הוא הספיק ללמוד ביגיעה עוד כמה דפים.

אך למרות שהמקום שלו לא השתנה והוא עדיין יושב ליד אותו שולחן בפינה, כבר לא קוראים לו באותו שם חיבה

מעתה יש לו שם מיוחד, 'הצאדיק שעשה סיום על דף אחד'.