כמה שמענו על חשבונות הנפש על מנת להגיע לזיכוך עצמי. שמענו עליהם באולפנות, במדרשה, בבית הספר היסודי ואולי אפילו בגן. ודאי שאנו מבקשות מעצמנו שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו ואמותינו, אלא שלעתים הרצון מחליש אותנו במקום לחזק. כאן מגיעה תנועת החסידות ומספרת כי ישנה עבודה חשובה ביותר שקודמת לעבודת ההשתפרות, והיא ההכנעה.
עבודת ההכנעה היא קבלת מלכות ה' בשלמות. לפני שאני מתחילה לגעת במציאות ולתקן אותה, מבקשת ממני ההכנעה לעמוד מול כל הקיים, בדיוק כפי שהוא, ולקבלו באהבה ומתוך הבנה עמוקה כי הקיים הוא רצון ה' ברגע זה. יתכן שרצונו העתידי הוא שנהיה מתוקנים יותר, אך כרגע המצב הוא כזה כי ככה הוא רוצה.

הכל ייראה אחרת
דקה לפני  שאני מבקשת מה' שיסדר לי רכב על חשבון העבודה ובריאות לגיסתי, עוד לפני שיעשה אותי יותר טובה, מבינה וצדיקה, אני עוצרת ומביטה על הדברים כך, כמו שהם, ומפנימה את העובדה שכאלה הם – כי כך הוא רוצה. הוא לא שכח אותי, לא תקע אותי אחרונה בתור ולא עשה לי "דווקא". זה לא בגלל שום דבר אחר, מלבד העובדה הפשוטה והחשובה – שמה שיש הוא הדבר הטוב ביותר עבור נשמתי ותיקונה, וזה כל רצונו יתברך.
אני יכולה לחשוב מדוע ה' רוצה כך ומה הוא מלמד אותי דרך הניסיונות, אבל הכל מתוך ההבנה שאיך שזה עכשיו – זה מה שהכי נכון לתיקון שלי.
אז לאלו שעוסקות רוב ימיהן בעומק ה"הבדלה", כלומר בבירורים פנימיים ותיקונים עצמיים, ובעיקר לאלו המבטשות את עצמן בביקורת עצמית חריפה – להן ממש נוצרה עבודת ההכנעה, הקודמת לכל. לפי דברי החסידים הראשונים אם אין הכנעה, אין אפשרות לעבור לעבודה הבאה מפני שהיא עלולה להחליש את כוחו של האדם.
כאשר את ניגשת לעבודה מתוך תחושה של "אני כזאת גרועה, אולי אם אעבוד אצליח לפחות להיות נורמלית", את כל הזמן בלחץ, בריצה אינסופית מתוך הבור אל העשייה שבהצלחתה מותנה אישורך. הכל ייראה אחרת כאשר תביני שאת בדיוק במקום בו ה' רוצה אותך, והוא ישמח אם תתקדמי. אני יכולה לומר מניסיוני, שעל אף הרושם הראשון כאילו יש בהכנעה ויתור על עשייה, בפועל זה עובד הפוך.

אז איך עושים את זה?
לוקחים שבוע. שבוע שאין בו דברים קריטיים חדשים, הצעות נישואים מיוחדות וכיוצא באלו – ופשוט מקבלים הכל בפשטות. מתהלכים בעולם בהצצה מהצד, בלי לחוות דעה. אם את רואה את הבן שלך משאיר את הכלים אחרי האוכל – את רק רואה את זה ומציינת לך בראש שזה כך, בלי: "מי חינך אותו? כמה פעמים אמרתי לו, איזה מרגיז…". כן, גם לא במחשבה. פשוט לציין עובדה – "הוא השאיר את הכלים על השולחן". והוא עזר לאחותו, והבוס שלי אמר לי לבוא מוקדם יותר, וצעקתי על הילדים, והאיש ברחוב נתן אוכל לחתולה הקטנה שבצד, וקמתי מאוחר, ואין חלב, והבחור מאתמול רוצה שניפגש היום שוב, והילד כתב לי מכתב קטן, ושכחתי להשקות את העציץ… תתפלאי לראות איזה שחרור יש בעבודה הזאת. תגלי עד כמה המחשבות שיש לנו על כל דבר מנהלות אותנו, וכמה אנרגיות אנחנו מוציאות על ביקורת עצמית וביקורת על העולם.
כאשר אנחנו מקבלות את מה שקורה עם כמה שפחות התנגדות, נשאר לנו המון כוח לעשייה ברוכה ואנחנו לומדות להפריד מאתנו את מה שלא שלנו. ההכנעה מכינה אותנו לעבודת ראש השנה – להמליך את ה' על כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שבעולם.