עיקר גדול בעבודה הפנימית, בעיניי, הוא להיות שובר גלים. תנועות נפשיות עוברות בעולם הזה מאדם אחד לשני כמו גל ורק הולכות ותופסות תאוצה. אדם עלול להגיע מולנו טעון ולהתפוצץ עלינו, או להגיע מדוכא ולסחוב אותנו לעצב איתו, ואז אנחנו עולים על הגל שלו ומעבירים הלאה לאחרים, וגם הם מעבירים הלאה, וכן הלאה והלאה. אנשים חוזרים הביתה ומוציאים את כל הכעס שהצטבר להם בגלל כישלונות בעבודה. שרשראות של תנועות נפש לא טובות שכבר לא ברור מי התחיל ואיפה זה יסתיים, עם המון חוליות בשרשרת שהולכות ומעצימות את עצמן.
ועיקר העניין הוא להיות שובר גלים מול הדבר הזה. לעצור את התנועה ולהשתמש בכל הכלים הפנימיים שרכשנו כדי להפוך אותה לטוב, באופן שלא נצטרך "להחזיר לשולח" או להעביר אותה הלאה לאנשים אחרים.
הנה בא עוד גל גדול
תמיד אמרו לנו להוריד את הראש כשהגל סוחף אותנו. לתת לו לעבור, לא להילחם בו כדי שלא נשקע יותר. לשבור ולעצור את הגל נראה כמו מאמץ גדול, ובכל זאת בעיניי כדאי לנו לעשות את התנועה הזו, המנוגדת לכל היגיון, של עצירה. אחרי הרבה שנים שבהן חשבתי שצריך להיות שובר גלים, גיליתי לאחרונה בהשגחה פרטית גם את המילים של הלימוד בהשראת ימימה שמדברות על זה בדיוק. הלימוד מתאר איך הלומדת מפסיקה את אותה שרשרת לא טובה, ומעמידה את המחיצה החזקה (שובר הגלים שלי) בפני כל ההחסרות שבאות כלפיה (הכעס, העצבים, הצער, התלונות, הלא־טוב). הלימוד ממשיך ואומר שאפשר לעצור את שרשראות ההחסרה שמגיעות אלינו אפילו מדורות, אפילו אם זה היה הנוהג במשפחה מִשנים רבות – אפשר לעצור.
ואיך עוצרים ומפסיקים את התנועה הלא־טובה? בזה שהלומדת מסתכלת על מה שקורה בהעמקה. לוקחת רגע לעצור, משליכה את הצורך לענות מיד ומתבוננת בגל שמגיע ובתגובה שהיא כלומדת רוצה להגיב אליו. והלימוד ממשיך ומורה: ונשארת על מקומה. יציבה. כמו שובר גלים ממש. ומבינה בהעמקה את מה שקורה, ולא נלחמת בזה שעכשיו מגיע גל עכור, אלא מקבלת את זה שיש לה עכשיו מאמץ ועצירה לעשות. ובעיקר, כך הלימוד חותם: לא מענה את נפשה בהאשמות כאלה ואחרות על מי שהביא אליה את הגל הזה.
העצירה היא קריטית. היא העיקר של שובר הגלים. כי כשאנחנו משתהים אפילו לכמה שניות מיד חוזרים אלינו כוחותינו הטובים, שבזכותם אנחנו יודעים בוודאות שאין לנו עניין להמשיך שום גל ושום תנועה חסרה מול אף אחד. עוצרת ומבינה: הנה, זה גל. ואני פשוט לא חייבת להתערבב בו ולהעביר אותו הלאה. יש לי כל כך הרבה אוויר ויכולת להישאר יציבה על מקומי. ונכון שלפעמים באים גלים שמקפיצים אותנו ממקומנו ומשוועים לתגובה, ובכל זאת, בכל כך הרבה מקומות אחרים בחיים אני יציבה, והיציבות הזו תעמוד עכשיו כחומה ומחיצה בפני הלא־טוב. והעבודה הזו, של להיות שובר גלים, באמת מנוגדת לכל היגיון טבעי, אבל בעיני רוחי ראיתי כמה חוסן פנימי היא בונה בנו, וכמה היא מטה את העולם, כפשוטו, לטוב.
גאולת הדיבור העצמי
ויש גל שאנחנו צריכים לעצור גם מול עצמנו, והוא הדיבור שלנו על עצמנו. אנחנו נוטים להשתעשע עם המילים, ולהגיד על עצמנו לפעמים דברים חמורים וכוללניים, דברים שחורים. שאולי אין לנו את היכולת שיש לכולם, ועזבו, אצלי זה לא יעבוד, וכהנה וכהנה, כל מיני אמירות שכשאומרים אותן יודעים מבפנים שנכנענו למשחק ולציניות ולמרמור ולהכללות. וההבנה החשובה היא לעצור גם את הגל הזה. יש מחשבות שלא חושבים, אפילו לא להשתעשע. להקפיד בכל הכוח לא ללכת אל המחשבות האלה. הלימוד בהשראת ימימה מנחה אותנו: השומרת – נשמרת. את שומרת את נפשך, ובעזרת ה' מסתייע לך להישמר באמת, שלא מזמנים לפתחך את האפֵל. אבל תשמרי על עצמך באמת. תעצרי את הגל הזה באמת. אין שום סיבה בעולם שתסכימי להישטף בלא־טוב. לא צריך להכאיב לעצמך בכוח. סגרי כל חלון שבו קופצת פרסומת להתרחשות שמחלישה אותך. ונכון, צריך הרבה אומץ ואמונה כדי לסגור את החלונות האלה, אבל יש שם גאולת נפש גדולה ואמיתית.
