לו הייתי עץ, הייתי גבוה, שורשיי עמוק נטועים וענפיי כמעט בשמים נוגעים.

חזק ואיתן מול רוח וסער הייתי עומד, מחסה בצלי כל נודד ובודד.

הייתי חי מאור שמש, מחכה לגשם ראשון, מאמץ כל טיפה לחיקי בצימאון.

הייתי ממתיק מים מרים, להרוות צימאון

ונותן בעתי פירותיי, מהותי הטבת הדורות הבאים אחרי.

ככה שתול על פלגי מים ממלא שליחותי לשם שמים

מרנן לפני בוראי, מצטרף לפזמון ולקול שירת ארזי הלבנון.

רואה בעיני רוחי דור הולך ובא ואני עומד, שתילים אשר נטעו בידיים חשופות היום להם לעד.

הייתי מלמד באי עולם תקווה,

כשאני נראה ערום מעלים וענפיי עומדים ליפול,

שרף עולה בעורקיי ומלאך משמיים מצווה עליי לגדול.

לו הייתי אילן, הייתי קורא ולוחש לאדם:

דע לך, בשבילך נברא העולם.