ביחד ננצח
המלחמה הקשה הזו גילתה הרבה דברים טובים על עם ישראל.
היא הוציאה מאיתנו כוחות גדולים, וגילויים מרגשים של אחדות ורוח גדולה.
אני כל הזמן חושבת מה יקרה ביום שאחרי – איך נשמור על האחדות והאהבה הזו? איך מגיעים לחיבור העמוק והחזק הזה בינינו גם בלי שיקומו עלינו אויבים מבחוץ? האם רק מלחמה תגלה את העוצמות שלנו, ורק כאב ואובדן יזכירו לנו את כל הטוב שיש בנו ועוד לא אבד?
רבי יהודה אריה לייב אלתר, בעל השפת אמת מגלה לנו את כוחו של הפורים המתקרב:
"עיקר הישועה בפורים נעשה על ידי הכינוס". כלומר, הגאולה התרחשה בזכות האחדות וההתכנסות. במגילה כתוב: "וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות" – "וקיבל" בלשון יחיד. העם התכנס והגיע לאחדות כזו גדולה שהיה ממש כאחד, וזה מה שפעל בעולמות כולם והביא את הישועה.
גם המצוות בחג הפורים מכוונות אותנו לחבר בינינו – משלוח מנות, מתנות לאביונים, וגם משתה הוא התרחשות של אסופת אנשים ולא של אדם בודד.
ממשיך וכותב השפת אמת:
"וכל כוחו של המן היה בזה שאמר 'עַם… מְפֻזָּר וּמְפֹרָד' – באמת הפיזור הוא לטובה, לפרסם שמו יתברך בכל המקומות, אבל מפורד הוא הפחיתות שבני ישראל צריכין להיות אגודה אחת אף על פי שהם מפוזרים".
כלומר, הפיזור הוא חלק טבעי מהמציאות. זה בסדר שאנחנו עשויים מכל מיני חלקים, כי הקב"ה בוחר להופיע בעולם בכל מיני דרכים וצורות ובכל מיני מקומות. אבל הפירוד הוא כבר בעיה. אם החלקים עצמם שוכחים שהם ממקור אחד, כאן נוצר השבר שצריך איחוי מחדש, והדרך לתקן היא על ידי ההתכנסות והאחדות בינינו.
בעל השפת אמת מסיים את הפיסקה בביטוי מפתיע שמזכיר לנו איך נוצר חיבור אמיתי: "וצריך לקבל כל אחד מחברו".
ההתגייסות המדהימה של כל חלקי העם לתמוך בחיילים, במגויסים, בפצועים ובמפונים, גילתה לנו איזה כוח נתינה אדיר טמון בעם הנפלא שלנו. אבל בל נשכח שנתינה שלמה תלויה גם במי שיסכים לקבל. לא תמיד אנחנו אוהבים להיות בצד הנזקק, החסר.
מזכיר לנו השפת אמת שהפאזל מורכב מכל החלקים – גם הנותן וגם המקבל, וצריך לאייש את כל העמדות – את הצד הנותן ואת הצד המקבל. ובזמנים שונים אנחנו מוצאים את עצמנו במקומות שונים על ציר הנתינה והקבלה.
את הלימוד הזה אנחנו צריכים לקחת מחג פורים לכל השנה, ומתוך ההנחיה לכלל גם אל חיי הפרט. האדם הוא עולם קטן, וכל אחד מאיתנו הוא ממלכה. אחדות היא תנועת נפש והיא מתחילה אצלנו, מול המראה – כל אחד מול כל סך חלקיו.
כשאני אדע לאהוב גם את החלקים הפחות יפים ופוטוגניים שלי, שיותר קשה לי לקבל בעצמי – אז גם אוכל לנהוג באותו אופן כך גם כלפי האחר. כשאדע שיש זמנים בהם יש בי כוח ואפשרות להעניק, ויש זמנים שבהם אני צריך להסכים להיות חסר – התקדמנו עוד צעד לקראת הגאולה הפרטית והכללית.
