ירושלים. עיר הנצח. זוכרת איך הייתי מהלכת בך עוד מילדות, לומדת להקשיב בך לעצמי, לקול דפיקות לבי המהדהדות בך אחרת. לומדת לחוש את המדבר בי בתוכך בבהירות, שלא כמו במקומות אחרים. יושבת על אבן בתוך סמטאותייך וממלמלת "פה אשב כי איויתיה". אפילו בורא העולם בחר בך מכל המקומות, ומה אנחנו… זכינו והיום אנו בדור בו ניתן לעלות לירושלים בנסיעה נוחה ונעימה. תמיד אמרתי כי ה' לא היה נותן לי להיוולד בדור אחר, בו הגישה לירושלים לא הייתה יכולה להתאפשר. הוא פשוט לא היה עושה לי את זה. האהבה הזו החלה עוד בימי תיכון, מרגע שהכרתי אותך, הרגשתי בך נושמת. ומאז כל פעם שהיה לי קשה, עמוס, לחוץ או לא מובן – הגעתי. הייתי יכולה לחוש ממש מאיפה מתחילה התחושה הירושלמית. זהו, קצת אחרי שער הגיא. מגיעה ונושמת, מתיישבת על ספסל ומרגישה איך מתחילים לזרום לעורקיי החלקיקים הירושלמיים הלא־מובנים האלה.
ואז זה קרה. לפני כמה שנים, אני מגיעה לירושלים אחרי כמה שבועות בהם לא הייתי, חייבת לנשום את האוויר המיוחל, יורדת מהרכב בכניסה לעיר ו… כלום. משהו מוזר, כאילו ריק. נבהלתי. החלטתי ללכת לנחלאות אל הספסל שלי, שם אמצא אותה, את ירושלים. הגעתי, התיישבתי ונחרדתי כולי. גם שם לא היה שום דבר, חתול הסתובב ויילל לידי, והרגשתי שגם בי מיילל משהו, בוכה ומבקש. לכותל. הגעתי לכותל. התקרבתי לקיר והתחלתי לבכות. מה קורה כאן. איפה ירושלים שלי? ומה אני בדיוק עושה עכשיו בלי היכולת לחדש מצברים? אני עומדת שם ומתפללת לעזרה, כשלפתע אני שומעת שתי נשים זקנות משוחחות לפי תומן: "כן, זה לא אותו דבר, העיר אחרת. תראי עד כמה מורגש ההעדר. מאז שהצדיק הלך, פנה הודה, פנה זיוה פנה הדרה". הייתי בשוק – הן גם הרגישו את זה. התקרבתי והעזתי לשאול אם הן מדברות על האוויר שהשתנה, והן אישרו לי שאינני הוזה.
מסתבר שהיה זה בימי השבעה על הרב מרדכי אליהו. ומדהים היה להבין מה רבה השפעתו של אדם על העולם. מי היה מאמין שמה שהרגשתי היה בזכות הצדיק? החלה להתפשט בתוכי תחושה של יתמות גדולה ובו ברגע החלטתי לנסוע לנחם. זכיתי להגיע ולנחם את הרבנית צביה, סיפרתי לה כי העיר אינה כתמול שלשום ושאלתי מה נעשה עכשיו? במספר הדקות בהן הייתי בבית, הרבנית סיפרה שהרבה אנשים אומרים לה שהאוויר אינו דומה, שחסרה איזו איכות בירושלים שלא ניתנת להסבר, והיא הרגיעה בכך שאחרי השבעה יתחדשו הל"ו, ויחזור האור לירושלים.
יצאתי נפעמת ומחוזקת. והלימוד הגדול שהיה לי מההבנה הזו היא הגודל אליו יכול אדם להגיע. ההשפעה שיש לאדם בעולם היא פלאית, אין לנו מושג מה אנחנו מביאים. איזה אור, השפעה, אנרגיה וכוחות אנחנו מביאים בכל מעשה טוב, בכל בלימה של לשון הרע, בכל דיבור מאחד, בכל תפילה ובהעלאת חיוך על פני חבר. זה היה לימוד גדול. "כל מה שהאדם מתגדל – מתגדל העולם כולו עימו" (הרב קוק, שמונה קבצים, א, תנד).

[email protected]