בפתיחה לספרו הגדול של ר' נחמן, ליקוטי מוהר"ן, מובאים תחילה דברים בגדולתו של רבי שמעון בר יוחאי: "כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁלּא תִּשְׁתַּכַּח, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'".
חכמים מרגישים את מה שקורה לתורה, שבאופן טבעי היא נשכחת. אדם יושב ולומד תורה, אבל שעה אחר כך הוא עושה מה שעושה, והתורה נשכחת. אין הכוונה שאדם שוכח את פרטי הלימוד שלמד, הם אכן מונחים טוב בראשו. אבל בחוויה הקיומית של החיים, שזורמים ורצים, המציאות משכיחה מאיתנו את התורה. משכיחה אותה מההוויה הקיומית שלנו.
כבר חז"ל לימדו אותנו שתינוק במעי אימו לומד את כל התורה, אבל בשעה שהוא בא לצאת, בא מלאך ומכהו, והכל נשכח. המפגש הראשון שלנו עם העולם, מעלים מאיתנו את התורה. כוחו של העולם להעלים את עיקר ההוויה, גדול מאד.
לעומת חכמים, רבי שמעון בן יוחאי מביא בשורה. יש דרך בעולם שאפשר לחיות בחוויה של זיכרון. אנחנו יכולים להיות אנשים שזוכרים. התורה יכולה להיות נוכחת בחיים שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
רבי שמעון הוריד לעולם את תורת הסוד. הסוד זה כל מה שנסתר מאיתנו. כל מה שהוא מעבר לדברים. אדם חי בעולם ויודע שכל מה שהוא רואה, וכל מה שקורה לו, זה רק רובד אחד. הוא מבין שעליו לחפש איך הדברים מתחברים אליו באופן פנימי. אדם כזה הוא אדם שזוכר, כי הוא זוכר את רוח הדברים. הוא יודע שאמנם הפרטים יישכחו, אבל החיבור הפנימי אליהם, הוא זה שיישאר לנצח. התהליך הפנימי שאדם יעבור בתוכו, הוא זה שיישאר חרוט בנפשו.
רבי שמעון – מלשון שמיעה, אומר רבי נתן. הוא בא להשמיע לנו שאנחנו יכולים לשמוע, שאנחנו יכולים לחפש בתוך החיים, מה החיים באים להשמיע לנו. להשמיע לנו באופן אישי, לכל אחד את הסוד האישי שלו. והסוד הזה מורה לנו דרך, הוא התורה שמורה דרך אישית לאדם.
אלא שבאמת זה לא פשוט לשמוע, אנחנו מכירים את החיים שלנו, ויודעים כמה הם עמוסים, איך דבר רודף דבר. וגם הנפש מלאה ריצות, כשרגש מוביל לרגש, מחשבה למחשבה, ובתוך שנייה אדם יכול לחצות יבשות. בתוך הבלגאן של החיים, איך אפשר בכלל לשמוע? איך אפשר לשמוע סוד?
כשרבי שמעון בר יוחאי למד את תורת הסוד, הוא פרש מהחיים. באותן שנים במערה התגלה סוד חדש בעולם. רבי שמעון מלמד אותנו שכדי לשמוע סוד, צריך לפנות לו זמן. צריך לפרוש מהחיים לתוך מרחב של שקט. כי סוד הוא דבר שנאמר בלחש, צריך להיות בשקט כדי לשמוע אותו. כשאדם בשקט הוא שומע את סודה של הנשמה, את עומק הנשמה. הוא מרגיש את הכיסופים והרצון שלה, את הגעגוע שלה למשהו טהור יותר, ושלם יותר.
חכמים מלמדים אותנו של"ג בעומר, הוא בחילוף אותיות – גל. הכוונה היא לאותו גל שעשה יעקב אבינו בינו ובין לבן. יעקב מציב גל, ובכך יוצר הפרדה מאד ברורה. ל"ג בעומר, הוא זמן של הכנה לשמיעת תורת הסוד, אך כדי לשמוע את הסוד אדם חייב להציב גל בתוך מחשבותיו. ליצור הפרדה פנימית המאפשרת שקט. היכולת לעשות שקט במחשבות, פותחת את יכולת ההקשבה אל הסוד, אל התורה הפנימית המדברת אל האדם.
רבי שמעון הבין שלפני חג מתן תורה, חייבים קודם לעבור ביום מיוחד הנותן לנו את התורה האישית שלנו, המעניק לנו את החיבור העמוק בתוכנו אל התורה, בסוד.
